"די להיות ילדי כאפות": יהודים, בואו לקולנוע

ההפגנות נגד תכנית הסאטירה "היהודים באים" קצת שככו, אך דווקא זה הזמן המתאים לברר מהי מטרת ההפגנות, מה המחיר שמשלמים המפגינים והאם כדאי לדייק את המסר כדי שיגיע ליותר בתים בישראל

חדשות כיפה הרב יעקב נתנאל 24/08/20 22:38 ד באלול התשפ

"די להיות ילדי כאפות": יהודים, בואו לקולנוע
היהודים באים. צריך להפסיק לפחד מהקולנוע, צילום: באדיבות כאן 11

בסוף השבוע שעבר התכנסו מאות יהודים למחאה גדולה כנגד בזיון קודשי ישראל בסדרת הטלוויזיה 'היהודים באים', כהמשך לגל המחאה הגדול בשבועות האחרונים.

כמה שאלות שעלו לי בעקבות המחאה הגדולה;
האם משהו מפתיע בתוכן הסדרה? לא. הרי תמיד היה קומץ קטן של אנשים שהביעו בוז כלפי תורת ישראל. העובדה שכעת המיעוט הקטן הזה הנו בעל השפעה חסרת פרופורציה לגודלו באוכלוסייה ידועה אף היא. 

האם המחאה כנגד הסדרה המכוערת הגיונית? בוודאי. נפש יהודית בריאה מרגישה שאט נפש כנגד הצגה גסה של היקר לה. כאשר המימון לקרקס הזול והמכוער הזה מגיע מכספו של משלם המיסים, כלומר שלי ושלך, הדבר מקומם אף יותר. 

שאלה נוספת וחשובה שעלתה לי היא האם יש גם מחיר למחאה הזו? והתשובה היא שכנראה שאכן יש מחיר. מי שמוחה על ביזוי קודשיו, ועל חוסר צדק בחלוקת משאבי ציבור ממקם את עצמו בעמדת נחיתות. עצם המחאה מציבה אותנו, ציבור שומרי התורה, בעמדה של "בכיינים" המתלוננים כלפי מי שמכתיב את הכללים בפועל. זאת ועוד, אנשים מטבעם נהנים לצחוק ואילו מחאה נושאת בחובה אופי רציני וחמור סבר, כאשר הדבר שמוחים כנגדו הוא תכנית סאטירה קלילה, היכולת הציבורית לקבל את המחאה נחלשת. 

אך עיקר המחיר בעיניי הוא הפרסומת העקיפה ליוצרי הסדרה. כל אומן יודע שהאויב הגדול של יצירתו הוא אפאטיות וחוסר עניין ציבורי. נכון הוא שאף יוצר אינו מזמין את המחאה כנגדו, אך כל מחאה שקמה נגדו בסופו של דבר מוסיפה מוטיבציה לצפות בתכנים (אפילו רק כדי להבין למה אנחנו מתנגדים להם) ומהווה הישג.

צריך להודות על האמת ולהבין שעיקר הנזק כבר נעשה. במוחותיהם של מאות אלפי יהודים צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, הקרובים לדת מי פחות ומי יותר, נצרבו לנצח דמויותיהם של אבותינו באופן מעוות וטמא, ירצו או לא ירצו בפעם הבאה שיזדמנו צופי הסדרה לבית הכנסת בעת קריאת התורה, עם קריאת המגילה, או בעת שיזמינו את האושפיזין לסוכתם ואת אליהו הנביא לברית המילה של בנם, יתלווה אליהם פס קול ציני ומקרר כלפי אותן דמויות בפרט, וכנגד עם ישראל ותורתו בכלל. כנגד פס הקול הנסתר הזה לא יועיל זעזוע, את הקרירות שהזדחלה ללבם לא תוכל אף הפגנה לכבות.

אז מה הפתרון אתם בטח שואלים את עצמכם. האם להתעלם לגמרי זו הדרך? הדרך להתמודד עם עוצמתו של המדיום הקולנועי העוצמתי היא לשנות את המשוואה, די להיות ה"מסכנים", די להיות "ילדי הכאפות", די להלין לאחר מעשה, די לבכות ולמחות, הגיע זמן לעשות. כלי הקולנוע והטלוויזיה מונחים בקרן זווית, חובה עלינו לבוא וליטול אותם. כל עוד נמשיך להתייחס במודע או בתת מודע לקולנוע כדבר טמא ופסול מעיקרו, ימשיכו לזנב בנו ולהפיל את טובי בנינו ובנותינו. נראה שציבור שומרי התורה כבר הבין שגם הוא צריך קול תקשורתי אמיתי, כעת הגיע הזמן להבין שגם צריך קולנוע איכותי ונקי. ביום בו נבין שהקולנוע מספק מענה לצורך נפשי קיים ושיש כאן מלחמה על התודעה והלב של כולנו, ביום בו נצא מעמדת מגננה למתקפה שתכאיב לשונאי התורה ותוציא אותם לרחובות, יתחילו להיצרב חוויות נורמליות של אמונה וקדושה בליבנו וגלגלי הגאולה יזוזו תזוזה של ממש.

אם בעבר לא היתה אפשרות אמיתית לאדם ירא שמים להיכנס ללמוד את התחום ולהתפתח בו, הרי שהיום טפטוף הולך וגובר של יוצרים, שיראתם קודמת ליצירתם סוללים את דרכם בעולם הקולנוע היהודי. היום זה אפשרי. יהודים, בואו לשנות.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן