סגור

הרב סתיו משיב לטענות: הוצאת זרע לבטלה לא חמורה יותר מאי עניית אמן

בעקבות הסערה שיצר הפוסט שכתב, מבקש הרב אברהם סתיו להתייחס לטענות, ומדבר על מידת חומרת האיסור: "לא יכולים לדעת מדוע החמירו כל כך", הגישה החינוכית שקצת נשכחה ומבקש להבהיר: "לא כתבתי בשום מקום "לכו תוציאו זרע לבטלה"

הרב אברהם סתיו
כט באב התשפ
,
19 באוגוסט, 2020 16:04
הרב אברהם סתיו

הרב אברהם סתיוצילום: מרים צחי

הטור שפרסמתי כאן ביום שני על אוננות-גברית עורר לא-מעט שאלות ובקשות להבהרות, גם על ניסוחים עמומים בטור עצמו ובעיקר על היחס שבינו לבין המקורות. השאלות התעוררו במידה רבה של צדק, כי הטור לא נכתב כנייר עמדה מקצועי אלא כסיכום של נקודות רבות שכל אחת מהן טעונה ליבון ובירור. ליבון ובירור שאכן נעשו, אך לא פורטו בטור שנועד להוות קריאת כיוון ויריית פתיחה של דיון יסודי יותר. גם הדברים הבאים לא יהיו הרבה יותר מיריית-פתיחה כזו, אבל אולי קצת יותר.

הטור הקודם של הרב סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים"

מידת חומרת איסור הוצאת זרע לבטלה 

הדברים החמורים על איסור הוצאת זרע לבטלה לא התחילו בספרות הקבלה אלא נמצאים כבר בגמרא במסכת נדה שקבעה שכל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה וכאילו שפך דמים. אבל דברים דומים מאד אפשר למצוא גם על מי שעונה אמן כמה שניות אחרי סוף הברכה (בניו יהיו יתומים) או לא בירך ברכת התורה (בגללו נחרב בית המקדש). לא מדובר בגוזמאות בעלמא, אלא בתפיסות עמוקות שמובעות באמצעותן, כגון הנתק בין הלימוד לבין נותן התורה שהיעדר ברכת-התורה מסמל אותו. גם האוננות עשויה לסמל את היסוד העמוק של חיים של בטלה (הרב דסלר כתב שאם אסור להוציא זרע לבטלה, קל וחומר שאסור להוציא זמן לבטלה). אבל גם אי אפשר ללמוד ממקורות כאלו שפעולה נקודתית של אוננות חמורה יותר מעיכוב נקודתי בעניית אמן או השמטה נקודתית של ברכות-התורה.

במקורות מאוחרים יותר, אשר אינם מעטים, האוננות מופיעה כעוון חמור הרבה יותר מאשר השמטה של ברכות התורה. ברור שאיני יכול לחלוק עליהם. כאשר כתבתי שאין אנו יודעים מדוע יש התייחסויות חמורות כל-כך במקורות, היו מי שהבינו בטעות שמכיוון שאנו לא יודעים מדוע כנראה שזה לא נכון. לא. המשמעות היא רק שאנחנו, ובפרט אני, לא יכולים לדעת בוודאות מדוע הם החמירו כל-כך דווקא בעוון זה. לשער – כן; לדעת – לא.

עם זאת עמדתי גם על כך שמקורות אלו משתלבים לעיתים עם תפיסה רחבה יותר של שלילת-המיניות. אשר כפי שהצביע מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל, הייתה רווחת מאד בתקופת הראשונים (הרב קוק באדר היקר כתב שמקורה של תפיסה זו במפגש עם הנצרות הקתולית). כך למשל אותו שולחן ערוך שפסק שהוצאת זרע לבטלה היא האיסור החמור ביותר בתורה, כתב שני סימנים אחר-כך על חיי-אישות של בני-זוג נשואים: "לא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח... ואף כשישמש בשעת העונה לא יכווין להנאתו, אלא כאדם הפורע חובו". אף אחד מנושאי-הכלים של השולחן ערוך לא חולק על הפסיקה הזו. ואף רב דתי-לאומי כיום, כולל השמרן והמחמיר ביותר, לא מורה לקיים אותה.

הזרמים השונים ביחס לאיסור

ישנו זרם, דק אך יציב, במקורות התורניים המרכזיים ואפילו הקאנוניים, אשר למרות כל המקורות המחמירים מתעקש לטעון שמדובר באיסור שאיננו חמור כל-כך. דוגמה בולטת היא דברי ספר חסידים שכתב שכאשר מתגבר יצרו של אדם והוא עשוי להיכשל באיסור נדה, עדיף שיוציא את זרעו לבטלה. וכתב על כך הבית שמואל שמדבריו מבואר שהמקורות על כך שאיסור הוצאת זרע הוא "החמור ביותר בתורה" הם "לאו דווקא". דוגמה חשובה אחרת היא בעל ה'עזר מקודש' שהעלה סברות רבות להקל באופנים והקשרים שונים, וחלק מהתבטאויותיו חריפות יותר מכל מה שכתבתי או אכתוב אי-פעם בעניין.

כיוון שלא מדובר במחלוקת הלכה-למעשה, והמקורות המחמירים גם הם לא דיברו בשפה הלכתית, אין חובה לנטות דווקא אחר הרוב. בעיקר כאשר, כפי שנזכר לעיל, היחס הכולל של רבני ישראל למיניות השתנה ללא הכר. העובדה שמקורות רבים קשרו בין הוצאת זרע לבין בעיות בריאותיות (לפי התפיסות הרפואיות בנות-זמנם), ואילו הידע הרפואי כיום גורס אחרת, אף היא בעלת משמעות (אף שאין בה כדי לשנות את האיסור ההלכתי).

בדורות האחרונים ישנו, במקביל לזרם המוכר של הספרות המחמירה בגודל העוון ומזהירה מפניו, גם זרם חינוכי-תורני המנסה להפחית ככל האפשר את מקומה של ההתמודדות עם האוננות בעולמו של האדם. כך למשל כתב הרב וולבה, מגדולי בעלי המוסר של החברה החרדית: " האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. רב אינו מוסמך להתיר איסורים, אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. במקום מלחמה תמידית שהיא אך שווא – יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים. זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו".

הגישה החינוכית וההלכתית

הטור שכתבתי שילב למעשה את הגישה החינוכית החרדית-ליטאית עם הגישה ההלכתית שהוצגה לעיל. דהיינו במקום לומר "האוננות היא איסור חמור, ולמרות זאת האדם צריך סבלנות עם עצמו", הדגשתי שלפי מקורות רבים מדובר באיסור קל-יחסית (בדומה לאבק-לשון-הרע למשל), מה שמעצים את היכולת של העובר עליו להיות סובלני כלפי עצמו.

הצורך להדגיש את קיומן של העמדות המקלות נבע מן התפוצה העצומה שיש למקורות המחמירים בספרות החסידית ושל בעלי-מוסר מסוימים (המהדהדים את דברי הזוהר האומר שאין על עוון זה כפרה), אשר גורמת לרבים מאד רגשות אשמה קשים הרבה יותר מאשר אם עברו על איסור לשון הרע או הלבנת פנים או איסורי תורה אחרים.

אוננות גם לא חמורה פחות מאמן יתומה או אבק לשון הרע או תפילה-בלי-כוונה ועבירות רבות אחרות שכולנו לוקים בהן ומשתדלים מאד להמעיט בהן ככל האפשר. מתוך שמחה ואפילו סוג של חגיגה של האנושיות שלנו, של היותנו לא-שלמים החותרים תמיר להשתפר ולהתעלות. כמו חטאים רבים אחרים היא מנתבת את הכוחות של האדם לריק, וההימנעות מן החטא, גם אם היא כרוכה במאמץ, מרוממת את האדם ומקדשת אותו. חשוב לי להבהיר את זה כי היו מי שהבינו בדבריי אחרת. לא כתבתי בשום מקום: "לכו תוציאו זרע לבטלה". מה שכן אמרתי זה שערב ראש חודש אלול אני מאד מקווה שהימים הנוראים יעברו עלינו בעבודה עמוקה ופוריה על הקשרים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו במגוון עצום של נושאים, ולא, כפי שקורה לא פעם, ייצאו לבטלה על נסיונות סרק להתמודד עם עבירה אחת, לא כל-כך מרכזית.

בימים האחרונים קיבלתי, במקביל לתודות רבות ממטפלים-מיניים ואנשי חינוך, גם לא-מעט תגובות חריפות מידידיי הרבנים. אבל קיבלתי גם הרבה מאד מכתבי-תמיכה מרבנים מבוגרים ומנוסים, אשר חלקם כתבו לי בפירוש שאינם מעיזים לצאת בפומבי בעניין מחשש שמא יבולע להם. גם על המציאות הזו, לדעתי, יש לעשות תשובה.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
19.08.2020

1. גברים רבים התרגלו לכך ברווקות וממשיכים גם לאחר נישואיהם (שוש)

ומי יודע כמה נישואים התפרקו בשח המנהג המתועב הזה

דווח על תגובה לא ראויה
19.08.2020

2. נחשף עכשיו סוף סוף מה עומד מאחורי הדעות של סתיו, רוצה להתיר זימה. (גדליה )

ולגופו של עניין , נגיד שזה נכון שהדברים האחרים הם גם חמורים , אז זה רק אומר שצריך מאד להתאמץ להתחזק גם בהם.

דווח על תגובה לא ראויה
19.08.2020

3. הווי עז כנמר (יהודי פשוט)

רב צריך להמודד עם ההלכה, להיות נועז ולחדש, ולא כמו מי שקורה לעצמו רב רק בגין התעודה שקיבל, רב צריך להיות משל להורה שמלמד את את בנו לחצות כביש ולא כיו אלו שאוסרים, להיצמד לשולחן ערוך פירושו גם להביא חידושים בהלכות בדומה לחולקים עליו ונושאי כליו, ייישר כח לרב על ההסבר המנומק.

דווח על תגובה לא ראויה
19.08.2020

4. ממש עצוב שככה כותב מי שהחשבתי פעם כרב (דתיה)

.

דווח על תגובה לא ראויה
19.08.2020

5. השולחן ערוך כותב על כך דברים חמורים ביותר, והכותב נותן לגיטימציה מלאה לזלזל באיסור זה. (תושב מטה בנימין)

אפשר לדון הרבה על הפרטים, אבל מה שחשוב זה המסר הכללי. המסר[הבלתי סמוי] של הכותב הוא שאיסור זה הוא מן האיסורים הקלים ביותר בהלכה, מסוג הדברים שכולנו עוברים עליהם מבלי לחוש רגשות אשמה כלשהם.
וזהו מסר בעייתי וחסר אחריות.
יש דרכים רבות להתמודד עם רגשות האשם המוגזמים של הנכשלים באיסור זה, מבלי לגבב דעות מיעוט וטיעונים חלשים כדי לומר שזהו איסור קל.
יש לזכור כי לדעת פוסקים רבים זהו איסור תורה!!!
והשו"ע כותב שזהו איסור חמור במיוחד!!!
זה נכון שהרבה נכשלים, אבל לא כולם. יש מי שמצליחים לעמוד בכך ואין להחליש אותם.
עם רגשות האשם אפשר להתמודד בעזרת ספרו של הרב יהושע שפירא או ספרו של הרב אבן דנאן. ויש עוד.
חכמים, במיוחד צעירים, היזהרו בדבריכם!!!!

דווח על תגובה לא ראויה
20.08.2020

6. אם פוסקי ההלכה הושפעו מן המפגש עם הקתוליות (איש קטן)

אז מה ערך יש לספרי ההלכה?

דווח על תגובה לא ראויה
20.08.2020

7. יחי ההבדל הקטן (שלום)

ע"פ ההיגיון של הרב סתיו אפשר גם להעמיד את המשוואה הבאה:
אם אי עניית אמן (בזמן, או בכלל) תחייב מיתה, וגם מי שמחלל שבת, עובד עבודה זרה, בא על אמו או החותנת שלו, מתחייבת מיתה, אזי דין אי עניית אמן כדין כל העברות האחרות שהוזכרו.
מעניינת מאוד הלוגיקה.

דווח על תגובה לא ראויה
20.08.2020

8. בבדיקת מעבדה רואים יצוריים חיים בזרע (חיים)

על פי המחקרים של ימינו רואים בוודאות בבדיקת מעבדה יצוריים חיים בתוך הזרע

כך באמת לוקחים ובמקום שיווצר מהם אדם תינוק תינוקת חמודים

הולך לבטלה ולכן נקרא זרע לבטלה

וזה בדיוק חומר האיסור

נראה שהדברים פשוטים ולא דומה לעניית אמן ושאר מצוות

דווח על תגובה לא ראויה
23.08.2020

9. שלא לדבר על גזל הרבים (אי הוצאת חשבונית - שני גנבים באותה עסקה) שהיא חמורה מאד (משלם מסים כחוק)

ואף אחד לא צועק על כך למרות החומרה ונפיצות התופעה.

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

10. גם בכתוב כאן רוח הדברים הוא באופן חד משמעי שאין כל כך בעיה בלהוציא זרע לבטלה כמו שאתה עושה (וזה למרות שאני מפיונר חילוני)

בגין כך שאתה מסלף ומעוות את הלכות תורת האלוהים והמפורש במיקרא שהוצאת שז׳ל זה רע בעיני ה׳ עד שה׳ ממית על זה -לכן אני מאד מסופק אם תגמור את שנתך

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

11. במיקרה כתוב ברור שזה רע בעיני אלוהים עד שאלוהים המית את ער ואונן בני יהודה רק ביגלל החטא הזה איך אתה מתיר לעצמך להקל ראש ולזלזל בתורה (ולאדימיר)

קראתי כמה פעמים את המיקרא וברור שם כשמש שהוצאת שז׳ל זה רע בעיני אלוהים ואלוהים המית את ער ואונן רק ביגלל העבירה הזאת. איך אתה מיקל ראש באיסור כזה גדול ומקבל על הראש שלך את המוות של כל אלו שיעשו ביגללך

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

12. יא סטן טמבל איך אתה לא מפחד בכיפור לקבל על הראש שלך את המוות של כל אלו שיחטאו ביגלל רוח דבריך (ולאדימיר)

תתבייש לך אתה רב ביכלל??
אתה רב בריח צריך להבריח אותך מהמדינה מהר

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

13. מה השטויות האלו??? אני לא יהודי ואני לא עושה את הדבר המגעיל הזה ביגלל שכתוב במיקרא שזה רע בעני יהו ואתה אומר אין בעיה משוגע (עד יהו)

לדעתי זה לא נורמלי

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

14. זהירות:!הבן אדם הזה לא רב! לא ללכת בשביל הזרע לבטלה שלו (סופיה)

בושה

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

15. ברור מהכתבה שהוא מנסה להגיד שמותר כי הוא בעצמו מוציא זרע לבטלה עם פורנוגרפיה אז רוצה להוריד את רגשות האשמה הטיבעיות שלו נא אל תיפלו בפח! (סופיה)

בושה

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

16. אני לא מבינה למה אתם לו מוחקים את הכתבות האלו של הסובל מבעיות נפשיות הזה. (יהודית כפר בתיה)

אין ספק שמי שכל כך מיתאמץ לטהר את השרץ זה ביגלל שהוא מאד נגוע בדבר

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

17. תיתבייש לך! (דורון)

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

18. למה לא להמציא דת חדשה זה יותר קל מלהגיד שמה שכתוב שאסור הוא מותר לא? (ענת)

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

19. כן נירא לי שאצל הדת הרפורמית דוקא יהא מקובל הייטב (תגובה לענת )

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2020

20. אם עשית מיבחני רבנות כנראה שהתחבאת בשירותים ליראות את התשובות (ככה ניראה על כל פנים משיטחיות ואוילות הכתבות האלו) (יחיאל)

איך אתה מרשה לעצמך לעודד חטאים?

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

21. למה האברהם הזה כותב ליפני שהוא חושב? (נעם)

לימדונו מהגן שכדאי לחשוב ליפני שמדברים ובודאי ליפני שכותבים ובודאי בודאי כשמפרסמים לרבים

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

22. פרצתה את כל גבולי הכסילות בהבלים האלו (יניב)

בושה וחרפה לך

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

23. תיזהרו! הכתבה הזאת היא צּאַת זרע לבטלה שלו ברשת הרבים (נהור)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

24. מנוול אני מקוה שאלוהים ידון אותך הייטב בכיפור על שאתה מחטיא הרבים בשם התורא שלך (יאיר)

גועל נפש

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

25. נו מה אם החזיר מתי תיפלוט שמותר באכחפילה ביום כיפור???!!!! (גל)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

26. אברהם הישתגעתה. כנראה אתה שליח של השטן (דניאל)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

27. ואלה איך אתה מתיר לעצמך לטהר בעינך את השרץ (עודד)

וגם בושה לכם שמביאים דבריו של גדול המסלפים והמעוותים בדור
ישר כח צריך כישרון טיפשי מיוחד בישביל זה ׳כיפה׳

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

28. ואיי כאשה העומדת מהצד ורואה את הטיפשות של סתיו אני מיתמלאת בגועל נפש איך אפשר להקל ראש באיסור כזה מתועב ומגעיל (ליאת)

תיתביישו לכם

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

29. נירא שדוקא לך היה מגע עמוק עם הקטולים שלא נושאים אשה ומאוננים בפורנוגרפיה כל היום. (אריאל)

לא נורמלי

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

30. אתה הוא סתיו שמאוננן במח (רבקה)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

31. אם קשה לך לא לעשות עבירה למה לחשוב שהיא מותרת (רבקה)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

32. אפילו בתורת מורינו הרא׳ה קוק אתה לא מכיר שכתב מפורש שמה שספר חסידים כתב שאם השז׳ל הוא כדי להינצל מאיסור כרת אז עונשו יותר קל מהעונש החמור ביותר של מי (שלום)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

33. איך אתה לא מבין את העובדה הפשוטה שלהבין ולדעת את התורה לעומקה וביכלל ליפסוק הלכה צריך קודם כל להיות בן אדם-מידות טובות ואז לירא מה׳ ככתוב לעולם יהא אד (גבריאל)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

34. לך תיהה Rabai של הדת הרפורמית (רועי)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

35. סתיו חסר לך ידע בסיסי במקורות ובודאי בהלכה נא לילמוד בעיון את כל הפרקים ב׳פניני הלכה׳ על איסור הוצאת זרע לבטלה ותוכח ליראות שעיותתה את כל המקורות אם ב (אשר)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

36. הסתיו הזה הפך לחורף קר במיקראי לילה של השז׳ל (אליהו)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

37. אנסה להעתיק דיברי רבינו אליעזר מלמד שמעבר לכל ספק גדול ממך במינין בחכמה ובשנים (אשר)

פגם הברית הוא, כשמשחיתים את יצר החיים הזה. במקום לקדש אותו באהבה שבין בני הזוג במצוות עונה ופרו ורבו, משחיתים אותו בתאווה אנוכית או בניאוף. וזה היה חטאם של בני דור המבול, שעליהם נאמר (בראשית ו, יב): “וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ”. ומתוך כך המשיכו להיגרר אחר היצר וחטאו בניאוף, עבודה זרה וגזל, עד שנשחת העולם כולו במי המבול. ואמרו חכמים, שכשם שהם חטאו ברותחים, שהטו את האש שהיתה צריכה לעורר את אהבתם במסגרת הנישואין לחטא של הוצאת זרע לבטלה וניאוף, כך נענשו ברותחים, שמי המבול היו רותחים (סנהדרין קח, א-ב).

בהוצאת זרע לבטלה יש משום חטא הניאוף החמור שבעשרת הדיברות, וכפי שדרשו חכמים (נדה יג, ב): “לא תנאף – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל”, היינו שלא יוציא זרע לבטלה בעזרת היד או הרגל. וכן נאמר (בראשית ב, כד): “וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד”. דרשו חכמים (ירושלמי קידושין א, א): “וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא באשת חברו, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא בזכור ולא בבהמה”, וכן בכל אופן שאינו באשתו (צדקת הצדיק קכא). מפני שיצר חיים זה נועד להרבות אהבה ודבקות בין בני הזוג, והמשחית אותו כדי לספק את יצרו, פוגם ביכולתו לאהוב את אשתו בדבקות.

בנוסף לכך, יש בהוצאת זרע לבטלה פגיעה במצוות פרו ורבו, ודבר זה רע בעיני ה’, כפי שנאמר לגבי ער ואונן, שהשחיתו את זרעם כדי שלא להוליד. “וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה’ וַיְמִתֵהוּ ה'”. ועל אונן נאמר: “וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה’ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ” (בראשית לח, ז-י). לפיכך, אסור לאיש לבעול את אשתו ולפני שזרעו יצא, לפרוש ממנה ולזרות את זרעו בחוץ. וגם העושה זאת בעת שאשתו אינה יכולה להתעבר, כגון שהיא מעוברת או מניקה או זקנה, עובר באיסור זה (יבמות לד, ב).[1. אמנם נחלקו הפוסקים אם מותר לאדם להתחבר אל אשתו להנאתם גם שלא באותו מקום, ולהוציא שם את זרעו (כמובא ברמ”א אה”ע כה, ב), מכל מקום כאשר סיבת המעשה כדי להימנע מלהוליד, גם למתירים הדבר אסור (דרישה אה”ע כג, א). גם לדעת האוסרים, כאשר הזרע יוצא תוך חיבוק ושלא כדרכה, האיסור פחות חמור מאשר מוציא זרעו ביד, הואיל ובתוך כך הוא מתחבר לאשתו ומשמח אותה קצת (ספר חרדים סג; אבני נזר אה”ע פג).

לתוס’ (סנהדרין נט, ב, ‘והא’) איסור הוצאת זרע לבטלה הוא ענף של מצוות פריה ורביה. ויש שכתבו שהאיסור נלמד מדברי התורה על ער ואונן (פמ”ג או”ח ג, א”א יד; בן יהוידע נדה יג, א). ויש שביארו שהוא אסור משום בל תשחית (ערוך לנר לנדה יג, ב, וספרו בנין ציון קלז). ומדברי או”ז א, קכד; וסמ”ק רצב, הוא בכלל איסור ‘לא תנאף’, כדרשת חכמים נדה יג, ב. הב”ח (או”ח ג, ו) ביאר שמקור האיסור ממה שנאמר (דברים כג, י): “וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע” – “שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה” (ע”ז כ, ב).

נחלקו האחרונים בתוקף האיסור, רבים אומרים שהוא מדאורייתא (תורת חסד לובלין אה”ע מג, א-ב; פמ”ג, חיים ושלום פלאג’י ב, יח; עזרת כהן לב; אג”מ אה”ע ג, יד). ויש אומרים שהוא מדרבנן (פני יהושע ב, מד; משיבת נפש יח; עזר מקודש כג, ב; ר”ש קלוגר במי נדה, קונ”א קצה, ז; תורות אמת אבה”ע כג). ונראה שגם לסוברים שגדר האיסור הפרטי מדרבנן, יסודו מהתורה, מפני שהוא מנוגד למגמת התורה במצוות עונה ופרו ורבו. ועיין בתקנת השבין סימן טו לר’ צדוק הכהן מלובלין, שהרחיב בביאור הסוגיה.]

מצד אחד הפליגו חכמים בחומרת עוון זה, ואמרו (נדה יג, א): “כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה”. ועוד אמרו: “כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו שופך דמים… וכאילו עובד עבודה זרה”. שופך דמים, מפני שהוא משחית את זרעו שצריך להוסיף חיים בעולם. עובד עבודה זרה, מפני שבמקום להרבות אהבה הוא מטה את יצר החיים לתאווה אנוכית, וכפי שעובדי עבודה זרה מטים את כוח האמונה שלהם לעצים ולאבנים (עי’ מהר”ל חידושי אגדות לנדה יג, ב).

בזוהר הפליגו יותר בחומרת העוון, ואמרו שכל החוטא בו לא יראה את פני השכינה, ולא יזכה לעלות לגן עדן, מפני שהוא דומה למי שהרג את בניו ממש. והוא גם שופך דמים מרובים, מפני שהרגיל בחטא זה, חוזר עליו פעמים רבות. ועל כל העבירות שבתורה אפשר לחזור בתשובה חוץ מעל עוון זה. אמנם אם ישתדל מאוד בתשובה גדולה מאהבה, יוכל לכפר גם על עוון זה (ח”א ריט, ב; סב, א). על פי דברי הזוהר כתב בשולחן ערוך (אה”ע כג, א): “ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה”.[2. כידוע דברי הזוהר נאמרים בדרך משל והפלגה, שכך היא דרך ביאור הסוד, כדי להדגיש את הצד הפנימי. אמרו בזוהר (תרגום מפרשת ויחי ח”א ריט, ב): כל מי שמוציא זרע לבטלה נקרא רע, ולא יראה את פני השכינה, שנאמר (תהלים ה, ה): כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע… אוי לזה הרשע שהוא רע, שעשה עצמו רע, כי גמול ידיו יעשה לו, לכלול מי שמנאף בידיו, להוציא ולהשחית זרעו לבטלה, שאותו מענישים בעולם העליון יותר מכל הרשעים… שכל הרשעים עולים מהגיהנם אחר זיכוכם וזה אינו עולה… כי הוא הרג את בניו ממש, ושפך דמים מרובים (שכן החוטא בזה כופל חטאו פעמים רבות לאין מספר)… אמר רבי יהודה: אין לך עבירה בעולם שאין לה תשובה, חוץ מזו, ואין לך רשעים שאינם רואים פני שכינה חוץ מזה, שנאמר: לֹא יְגֻרְךָ רָע. ע”כ. אמנם תשובה גדולה מאהבה מועילה גם לזה, וכפי שאמרו שם (נח ח”א סב, א): בא וראה, כל חטאיו של אדם, כל מה שפגם למעלה, הכל תלוי בתשובה. אבל חטא של השופך זרעו על הארץ ומשחית דרכו, משחית את עצמו ומשחית את הארץ, ועליו נאמר: נכתם עונך לפני, ונאמר בו: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע, חוץ מאם שב בתשובה גדולה. ע”כ. ובפרשת בראשית (ח”א נו, ב), אמרו על דור המבול, שעשו את כל החטאים, ולא נשלם חובם עד ששפכו זרעם על הארץ בחינם. ובפרשת וישב (ח”א קפח, א): בא וראה, בכל אותם העוונות שהאדם נטמא בהם בזה העולם, זה העוון שנטמא בו האדם ביותר בזה העולם ובעולם הבא, ששופך זרעו במקום ריק, ומוציא זרעו לחינם בידיו או ברגליו ונטמא בו, שנאמר: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, בשביל זה אינו נכנס בפרגוד ואינו רואה פני עתיק יומין… אשרי חלקו של אדם שירא מה’ ונשמר מדרך רעה, ומטהר עצמו להשתדל ביראת ה’… ומשתדל להוליד בנים באשה הראויה לו… ויכול ללמדם ללכת בדרכי ה’… ע”כ.

יש להוסיף, שכמו שאמרו על מוציא זרע לבטלה שהוא כשופך דמים, אמרו גם על מי שאינו עוסק בפריה ורביה (יבמות סג, ב), ועל מי שאינו מבקר חולים (נדרים מ, ב), ועל מי שאינו מלווה אורח (סוטה מו, ב), ועל המלבין פני חברו ברבים (ב”מ נח, ב), ועל תענית שמלינים בה את הצדקה (סנהדרין לה, א). וכמו שאמרו על המוציא זרע לבטלה שהוא כעובד עבודה זרה, אמרו גם על המעלים עינו מן הצדקה (כתובות סח, א, וב”ב י, א), ועל הדר בחו”ל (כתובות קי, ב), ועל אדם שיש בו גסות הרוח (סוטה ד, ב). וזאת משום שכל החטאים הללו מבטאים את הפגם העמוק שבחטאים החמורים – שפיכות דמים ועבודה זרה, אע”פ שבפועל אינם חמורים כמותם, ואין דינם ביהרג ואל יעבור כפי הנדרש כלפי שפיכות דמים ועבודה זרה.]

מנגד, איסור זה לא נכתב במפורש בתורה, אלא רק נזכר שֶׁעֵר ואונן נענשו עליו במיתה, ונחלקו הפוסקים אם הוא אסור מדברי חכמים או מהתורה. ובכל אופן, גם לסוברים שהוא אסור מהתורה, אין הוא נחשב מהאיסורים החמורים, שכן לא קצבה לו התורה עונש מיתה או מלקות (לעיל הערה 1).

וכן נפסק להלכה, שאם יצרו של אדם תוקפו עד שהוא עומד להיכשל בניאוף עם אשת איש או עם אשתו נדה, מוטב שיוציא את זרעו לבטלה, ואח”כ יתענה על כך, ואל יחטא בעברות החמורות הללו (ספר חסידים קעו, ח”מ כג, א; ב”ש א). וגם כשיש חשש שהוא עומד להיכשל בניאוף עם פנויה טהורה, מוטב שיוציא את זרעו לבטלה ולא יכשל בזה (שו”ת מהרש”ג רמג).[3. ביאר בא”ר (או”ח ג, טו), שעוון זה חמור מכל העבירות כאשר האדם מגרה עצמו לכך, אבל אם באה לו תאווה מחמת אשת איש או נדה, מוטב שיוציא זרעו לבטלה ולא יחטא. כיוצא בזה ביאר מרן הרב קוק (עזרת כהן לה), שעוון זה חמור משאר העבירות כאשר הוצאת הזרע היא לבטלה, אבל כשיש בה תועלת, כגון כדי שלא להיכשל באשת איש, חומרתה פחותה. ע”כ. אמנם קשה, איך מצד אחד אמרו שעוון זה חמור מכל העבירות, ומאידך, איסורו לכל היותר בלא תעשה, ואף לא קצבה לו התורה עונש. אלא שצריך לבאר שחומרתו היתירה היא בכך שהוא מרחיק את האדם מה’ ומונע ממנו את היכולת לעלות למדרגות עליונות. אולם מצד העונש בעולם הזה ובגיהנם, עונשו קל משאר העבירות שקצבה להן התורה מיתה או מלקות, כמבואר בהרחבה בדברי ר’ צדוק בספרו תקנת השבין (טו, יא-יב; טו, לח), ובזה מבואר מה שאמרו בזוהר שאינו עולה לגן עדן. ואת משמעות הדברים הללו אבאר בהלכה הבאה.]

שני צדדים ישנם בעוון הוצאת זרע לבטלה. מהצד הגלוי, הוא פחות חמור מחטאי ניאוף ושאר החטאים שקצבה עליהם התורה עונשים, מפני שבפועל הנזק שנגרם ממנו פחות חמור. אולם מהצד הפנימי, חטא זה מבטא את שורש כל הרעות, את שיא התאווה האנוכית שפוגעת באופן העמוק ביותר באמונה בה’ ובאהבת הבריות. שכבר למדנו (א, ה-ו), שהפירוד הוא יסוד הקלקול שבעולם. הוא מתחיל בריחוק שבין הבורא לנבראים ונמשך לפירוד שבין הברואים. ולכן מצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” היא “כלל גדול בתורה” (ויקרא יט, יח, ספרא שם), שעל ידה מתקנים את העולם כולו. ורק בין בני הזוג מצוות האהבה והאחדות מתקיימת בשלימות, ותמציתה בחיבור שבמצוות עונה (לעיל א, א). וזה עניינו של יצר החיים הזה שבין איש לאשה, שעל ידו בני הזוג פורצים את חומת האנוכיות, ומתקשרים זה אל זה באהבת אמת, והשכינה שורה ביניהם, וחיים וברכה נמשכים על ידם ממקור החיים ועד סוף כל הדורות (לעיל א, ד).

ומנגד, כאשר אדם משתמש ביצר החיים הזה כדי לספק את תאוותו, הוא משחית את יסוד חייו. במקום שירבה על ידו אהבה בינו לבין אשתו, הוא מאבדו לבטלה בתאווה אנוכית. לכן מהצד הפנימי, חטא זה חמור כל כך, מפני שהוא מבטא את האנוכיות, הגאווה והתאווה של האדם, ומנתק אותו מייעודו הגדול, להתקשר באמונה לה’ ולהוסיף אהבה, ברכה וחיים לעולם.

ולכן מי שחטא בזה נפגם בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה שהוא פוגע ביכולתו לאהוב את אשתו ולשמוח בה שמחה שלימה, כי איבד חלק מכוחות אהבתו לריק, והם יחסרו לו בבואו להתחבר עם אשתו. וגם אם יתאמץ מאוד, קרום דק של אנוכיות יחצוץ ויפגום את הייחוד שביניהם. והוא נפגם בעולם הבא, שנשמתו אינה יכולה להתעלות וליהנות מזיו השכינה כפי הראוי לה. ואף שמבחינת עונשי גיהנם דינו קל מרוב החטאים, מצד הפסד יכולתו להתקרב אל ה’, עונשו חמור, כי אותו החלק שנפגם בנשמתו מתנתק מהחיים ואינו יכול לעלות לגן עדן, ואינו נתקן עד תחיית המתים.

וגם תשובה רגילה שמועילה לכל החטאים, אינה מועילה לקרב את נשמתו למעלה הראויה לו, מפני שהתאווה האנוכית מרחיקה את האדם מהחיים האמיתיים, וכשם שאינו יכול להתאחד בשלימות עם בת זוגו, כך אינו יכול ליהנות מזיו השכינה כראוי לו. ואין הכוונה לייאש בזה את האדם, אלא להעמידו על הצורך לתקן עוון זה בתשובה גדולה מהמקובל. כדי שיתאמץ מאוד לאהוב את ה’ ולדבוק בתורה ובמצוות, וירבה באהבת אמת עם אשתו, כדי להשיב את כוחות החיים שאבדו לו. וכיוון שידו של ה’ פשוטה לקבל שבים, כל המתאמץ לשוב בתשובה גדולה, יזכה לרוב נחת ושמחה על תשובתו (ועיין באורות התשובה ז, א, ו; טו, ח).

אמנם ידוע שקשה מאוד להתגבר על היצר הזה. על פי דברי חכמים יצר זה הוא שהוביל לחטא אדם הראשון, שבעטיו נקנסה על בני האדם מיתה, ובעטיו נכנס יצר הרע לתוך ליבו של האדם, עד שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בהוצאת זרע לבטלה או לפחות במקרה לילה. ובמיוחד הוא מתגבר בגיל הנעורים. ואילו היה אדם בעולם שהיה מצליח לשמור את כל תשוקתו לאשתו, היה זוכה לגלות ניצוץ מהאחדות האלוקית בחייו, ומתקן לגמרי את חטא אדם הראשון ולא היה מת לעולם. אבל הקשה הקב”ה עלינו מאוד לתקן פגם זה, כדי שגם הצדיקים ייכשלו בו, ועל ידי כך יצטרכו גם הם להיות בעלי תשובה, ומתוך כך יזכו לעסוק בתיקון העולם כולו, על כל תאוותיו ונטיותיו. ולכן בעיקבתא דמשיחא עוון זה מתגבר מאוד, מפני שלקראת הגאולה יצר החיים גובר מאוד, ועימו הקושי לשמור אותו בקדושה, והצדיקים צריכים להתגבר על כל המכשולים ולקום ולהתעודד, כפי שנאמר (משלי כד, טז): “כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם”. ומתוך כך נזכה לגאולה מיצר הרע והמוות הכרוך בו, והחיים יתגלו במלא עצמתם עד תיקון העולם בתחיית המתים (צדקת הצדיק קט, קיא).[4. בצדקת הצדיק קב, מבאר שיש שני סוגי אנשים, צדיק וחסיד, הצדיק אינו נוטה משורת הדין, ואינו חוטא כמעט. לעומתו החסיד הולך לפנים משורת הדין, נופל יותר בחטאים, במיוחד ביצר זה, אבל גם נעשה בעל תשובה ומתקן יותר. ועי”ש עוד באותיות קג-קו, וכן קח. ושם באות קא מבאר מדוע אין אדם כמעט שלא יחטא בזה. ועוד עיין שם באות מג, שלפעמים אדם עומד בניסיון גדול כל כך שאי אפשר לו שלא יחטא, והוא נחשב כאנוס. אבל האדם אינו יכול להעיד על עצמו בזה, כי אולי היה יכול לנצח את יצרו. ומכל מקום ביאר שם באות מד, שמי שיש לו תשוקה גדולה לתאוות הגוף אל יתעצב לחשוב שהוא פגום, אלא זה סימן שהוא מסוגל לאהבת ה’ ולדרישת האמת. ]

תיקונים שונים נאמרו לחטא של הוצאת זרע לבטלה, אולם התיקון הראשון והעיקרי הוא כמובן תיקון הברית, היינו שיתקשר האיש אל אשתו באהבה גמורה. שאמרו חכמים (ויק”ר כא, ה), באיבר שאדם חטא, בו עליו להוסיף מצוות. היינו שיתאמץ מאוד לשמח את אשתו בכל העונות שהוא חייב בהם, וכשיש התנגשות בין מה שמשמח אותו לבין מה שמשמח את אשתו, ישים את תאוותו בצד וישתדל לשמח את אשתו ככל יכולתו.

וכן יהדר במצוות פרו ורבו, להוליד בנים ובנות ככל שכוחו וכוח אשתו מאפשרים להם. ובלבד שלא יתקוטט על זה עם אשתו, שכבר למדנו שהתיקון הראשון הוא לשמח את אשתו ככל יכולתו. אלא שאם יזכה מתוך שמחת עונה להדר במצוות פרו ורבו, יזכה לתיקון גדול. במקום מה שהשחית והמית – ירבה חיים. במקום חטא האנוכיות – יקדיש עצמו לטובת גידול ילדיו וחינוכם לתורה ומצווות.[5. כתב בצדקת הצדיק מט: “כל אחד יודע שבמה שיצרו תוקפו ביותר, הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר, להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם, ידע שהוא כלי מוכן להיות… נקי ובר לבב. ולכן אמרו בויקרא רבה (כא, ה), שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות”. שם באות קכד כתב: “איסור דהוצאת זרע לבטלה הוא בכלל מצוות פרו ורבו… ולכן על ידי מצוות פרו ורבו בכוונה הראויה לשם ה’, יוכל גם לתקן מה שחטא באיסור זה, ולקלוט אותן טיפין לקדושה…”. כתב מרן הרב קוק (אורות התשובה יד, ל): “דווקא מתוך התשובה האמיתית הטהורה צריכים לשוב אל העולם ואל החיים, ובזה משיבים את הקדושה על מכונה וממליכים את השכינה בעולם”.]

מעבר לכך, תיקון גדול לעוון זה הוא לימוד תורה, מפני שעל ידי לימוד התורה מתקשרים לשורש החיים, ומוסיפים חיים לעולם ומתקנים אותו. וכן למדנו (קידושין ל, ב), שברא הקב”ה יצר הרע וברא לו תורה תבלין, הרי שהתורה מתקנת את יצר הרע והופכת אותו לטוב. וכן למדנו, שאין אש של גיהנם שולטת בתלמידי חכמים (חגיגה כז, א). וכן למדנו שהתורה מגינה על האדם ומצילה אותו (סוטה כא, א). ובמיוחד על ידי לימוד התורה בשקידה ויגיעה אפשר לתקן עוון זה, שעל ידי שאדם ממית את תאוותו החיצונית בשקידת התורה, הוא מחזיר את החיות הפנימית שלו לקדמותה (ברכות סג, ב; תמיד לב, א. צדקת הצדיק צז, קו, קכג).

וכן אדם שזוכה ללמד תלמידים ולקרבם לתורה, מתקן עוון זה, מפני שגם התלמידים נקראים בנים. וכנגד מה שחטא בהשחתת כוחות חיים, הוא מוסיף חיים בתלמידיו. ובמיוחד מי שזוכה לקרב רחוקים, הרי שהוא ממש מתקן חטא זה, שעל ידי שהוא מסייע למי שנפל לחזור ולהתקרב, הוא גם מחזיר את כוחותיו שנפלו (צדקת הצדיק קטז, קכו).

גם מתן צדקה לעניים הוא תיקון גדול לחטא זה, כמו שנאמר (משלי י, ב): “וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת”. במקום מה שהמית מכוחותיו הוא מוסיף חיים. ובתנאי שיתן צדקה לעניים הגונים, היינו עניים שאינם יכולים להתפרנס בכוחות עצמם, ומשתמשים בכסף לדברים טובים, ולא לסמים ואלכוהול וכיוצא בזה. אבל אם הוא נותן צדקה לעניים שאינם הגונים, הרי שהוא ממשיך לחטוא בחטא הדומה להוצאת זרע לבטלה, כיוון שמבזבז דמים לשווא. ולפעמים, כאשר אדם עוד לא שב על חטא זה כראוי, גם כשהוא רוצה לתת צדקה לעניים, מן השמיים מכשילים אותו בעניים שאינם הגונים (צדקת הצדיק קכה).[6. ללמד תלמידים: אמרו בזוהר (זו”ח רות קח, ב) על “אותם שהפגימו ברית קודש”, שהם אלה שלא עסקו בפריה ורביה. ועל כך בכה רבי יוחנן, שכל בניו מתו, ונמצא שלא קיים מצוות פריה ורביה. עד שמצא נחמה בדבריו של אותו זקן, שמי שזוכה ללמד תורת אמת, הרי שהוא ממש בונה ומחיה את העולם, ועליו נאמר (ישעיהו נו, ה): “וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת”.

תורה וגמילות חסדים: למדנו שאפילו לאחר שנגזר על האדם בבית דין של מעלה גזר דין שיש עמו שבועה, שאינו יכול להימחל בזבח ומנחה, על ידי עיסוק מרובה בתורה – הוא נמחל. ויש אומרים שגם על ידי ריבוי של מעשי חסד – הוא נמחל (ר”ה יח, א). ]

אסור לאיש לנגוע באיבר שלו, שמא יגרום לקישוי והוצאת זרע לבטלה. ואם הוא משתין וחושש שמא יינתזו רסיסים מסביב או על רגליו, מותר לו לכוון עצמו על ידי נגיעה בעטרה, היינו בקצה האיבר, במקום שאינו מגרה כל כך. ומי שהוא נשוי ואשתו טהורה, רשאי בשעת הצורך לנגוע באיבר שלו כדי לכוון עצמו. אבל שלא לשם כך, גם לנשוי אסור, כדי שלא יגרה עצמו, שכל אותו גירוי צריך להיות שמור להרבות אהבה בינו ובין אשתו.[7. דעת רוב הראשונים שנשוי יכול להקל לנגוע באיבר לצורך עשיית צרכיו (רי”ף, רמב”ם, רא”ש ועוד רבים). וכ”כ שו”ע אה”ע כג, ד, בלא להזכיר דעה מחמירה. ובשו”ע או”ח ג, יד, כתב דעה זו בסתם. והוסיף “ומידת חסידות ליזהר אפילו הנשוי”, שכך דעת רבנו יונה, ריא”ז וטור. ונחלקו בדעת המתירים, יש אומרים שההיתר הוא דווקא כשאשתו עימו (סמ”ק, אגודה, אוהל מועד), ולרוב הראשונים ההיתר גם כשאשתו מחוץ לביתו וגם כשהיא נדה (תוס’ ומאירי, וכך משמע מסתימת רוב הראשונים). אולם למ”א ג, יד, ההיתר הוא דווקא כשאשתו עימו והיא טהורה. וכ”כ הרבה אחרונים, ומהם: ברכ”י, ח”א, שועה”ר, מ”ב כז. וכך כתבתי למעלה בסתם, מפני שזו הדעה הממוצעת, שמתחשבת בשתי הדעות, ובה יוצאים ידי עיקר חשש סברת המחמירים, אף שהם עצמם החמירו גם כשאשתו טהורה. אמנם הרבה אחרונים הקילו לנשוי גם כשאשתו נדה וכשאינה עימו (ב”ש, בכור שור), והרוצה להקל רשאי לסמוך עליהם בתנאי שאינו מתגרה בזה.]

בשעת הצורך, כדי למנוע גירוד או אי נעימות, מותר לנגוע באיבר על ידי בד עבה, מפני שבאופן זה, כל זמן שאינו מתכוון לכך, אין חשש שיגיע לגירוי (מ”ב ג, טו). וכן בשעה שאדם לבוש במכנסיו, מותר לו לסדר את עצמו דרכם.

כדי להסיר צער מותר לנגוע באיבר, כגון למרוח משחה או להסיר קוץ, ובתנאי שלא יגרום לגירוי.

האיסור הוא לנגוע באיבר עצמו, אבל באשכים אין איסור, ובתנאי שלא יגרה עצמו בכך. גם בשעה שאדם מתרחץ, לא יגע בידיו באיבר שלו, שמא יגרה עצמו, אלא ירחץ וינקה את מבושיו סביב, ובתוך כך יבואו מים וסבון וינקו גם את האיבר עצמו (מ”א ג, יד; רוח חיים אה”ע כג, ג). ויש מתירים בשעת הצורך לנגוע גם באיבר ממש, בתנאי שאינו גורם לגירוי (סדר היום). ונשוי רשאי בשעת הצורך להקל בזה (עיין אוצה”פ כג, טז, ד).[8. נדה יג, ב, אמר ר’ טרפון: “כל המכניס ידו למטה מטבורו – תקצץ, אמרו לו לרבי טרפון: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו? אמר להן: לא; והלא כריסו נבקעת! אמר להן: מוטב תבקע כריסו ולא ירד לבאר שחת”. והכוונה לאסור נגיעה באיבר ולא באשכים ובמה שמסביב (שו”ע או”ח ג, טו). ובשעה של צער, הלכה כחכמים שחלקו על ר’ טרפון (עיין אג”מ אה”ע נו, אוצה”פ כג, יג, ג).

כתב שו”ע אה”ע כג, ו, שאסור לרכוב על בהמה בלא אוכף, שמא יגרום להוצאת שכבת זרע, אבל על אוכף מותר. ואם יניח על הבהמה מרדעת רכה, שמצד אחד חוצצת בין חום הבהמה לבינו, ומצד שני אינה קשה כאוכף, לרש”י אסור ולרמב”ם מותר, ומשמע ששו”ע כג, ו, היקל כרמב”ם. עיין באוצה”פ כג, יט, א. ויש שחששו שלא להרכיב אדם על הכתפיים בגלל זה (רוח חיים פלאג’י או”ח תרסט), ואין חוששים לכך, מפני שהכתפיים קשות, והרוכב פוחד שמא יפול, וכדוגמת המבואר בנדה יג, א. ורק מי שיודע שעלול להגיע לקישוי צריך להיזהר בזה.

עוד הזהירו, שלא ישן אדם על ערפו ופניו למעלה, שמא יבוא לידי קישוי (שו”ע אה”ע כג, ג). ונלענ”ד שעיקר האיסור מפני שישנו בלא בגדים, ואזי לרש”י האיסור כי חששו שאיברו יתקשה ויתגנה, או שבלא משים יגע בידיו באיברו, אבל מאז שרגילים ללבוש תחתונים גם בשינה, אין כל כך חשש. וכן היה חשש שכל תזוזה של השמיכה תיצור גירוי (כדעת רשב”ם בתוס’ נדה יד, א, ‘לייט’), אבל אצל הלובש תחתונים אין חשש. ועיין פניני הלכה תפילה כו, 3.

וכן הורו חכמים (ב”מ צא, א; שו”ע אה”ע כג, ג): “ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור”. ומארחות צדיקים שער כו, שער התשובה, משמע שזהירות זו היא למי שחטא בזה.]

שני סוגי הרהורים אסורים. האחד, להרהר בעבירה של ניאוף, השני, להרהר בדבר שעלול לגרום למקרה לילה. טעם האיסור בשניהם, שהם פוגמים בייחוד המקודש שבין בני הזוג, ומטים את התשוקה שצריכה להוסיף ביניהם אהבה ודבקות למחוזות זרים, וגורמים לשכינה שתסתלק מביניהם.

האחד, שאסור לאדם להרהר בעבירה, היינו לדמיין את עצמו חוטא בניאוף עם אשה שאינה אשתו וקל וחומר לתכנן במחשבתו את החטא, שנאמר (במדבר טו, לט): “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”. פרשו חכמים (ברכות יב, ב): “אַחֲרֵי לְבַבְכֶם – זו מינות (עבודה זרה או כפירה)… אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם – זה הרהור עבירה”. לפיכך, אסור לאדם להתבונן בנשים או בבגדיהם באופן שעלול להביא אותו להרהורי עבירה (שו”ע אה”ע כא, א). בנוסף לכך שעצם ההרהור בדבר עבירה אסור, מפני שהוא פוגם באהבה שבינו לאשתו, ומטמא את מחשבתו בדברים אסורים, הוא גם עלול להביאו לידי ניאוף ממש. שהחטא מתחיל בהרהורי תאווה, שעל ידי הגברתם היצר משתלט על האדם עד שמחטיאו בניאוף. אמרו חכמים שהרהורי עבירה קשים מהעבירה עצמה (יומא כט, א). אמנם העונש החמור הוא על העבירה, אולם ההרהורים בעבירה, הם שגורמים לאדם להפר את בריתו עם אשתו ולחטוא בניאוף, והם שנמשכים לפני העבירה ואחריה, והם שמטמאים יותר את מחשבתו ונשמתו.

אחת הסיבות לתקנת חכמים לקרוא בכל יום את פרשת ‘ויאמר’, כדי לעורר את האדם להישמר מהרהורי עבירה, שנאמר בה (במדבר טו, לט): “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם” (ברכות יב, ב). שעל ידי זיכרון הציצית יכול אדם להינצל מעבירה (מנחות מד, א; לעיל ג, ו).[9. האיסור להרהר בעבירה של ניאוף הוא מהתורה (סהמ”צ לרמב”ם ל”ת מז; סמ”ג לאוין טו; סמ”ק ל; חינוך שפז). ואין לוקים עליו כי אין בו מעשה (עצי ארזים כא, א). והוסיף רבנו יונה, שבכלל זה אסור להתבונן באשה שאסורה עליו כדי ליהנות מיופיה, וזאת למרות שאינו מתכוון לנאוף עימה, כי אף שעכשיו אינו מתכנן לנאוף עימה ההסתכלות עלולה להביא לזה, ועל כך הוזהרנו ב’לא תתורו’ (אגרת התשובה יח). ולסמ”ק (מצווה ל) הוא מדרבנן, שמא יגיע להרהור עבירה ממש, אמנם אם יתגרה מכך יעבור באיסור תורה מחמת סוג ההרהור השני (מצווה כד). ]

השני, אסור לאדם להרהר בדברים שמגרים את יצרו ועלולים לגרום שתצא ממנו שכבת זרע בלילה בתוך שנתו. שנאמר (דברים כג, י) “וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע” – “שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה” (ע”ז כ, ב). איסור זה כולל הרהור או קריאה או צפייה בדברים שמגרים את היצר וגורמים לאיבר להתקשות, וזאת למרות שאין המהרהר מדמיין את עצמו מתקרב לאשה שאסורה עליו. גם לאדם נשוי, בעת שאשתו טמאה או כשהם רחוקים זה מזה, אסור להרהר בענייני החיבור עימה באופן שמגרה אותו, שמא יבוא לידי טומאה בלילה. שכל התשוקה הזו צריכה להיות שמורה לאשתו בלבד.[10. להרבה פוסקים אדם שמהרהר בדבר שעלול לגרום לו טומאה בלילה עובר באיסור תורה, שהדרשה היא דרשה גמורה (סמ”ג ל”ת קכו, סמ”ק כד, ר”ן חולין לז, ב, בית שמואל כא, ב). לעומת זאת, ליראים מה, האיסור מדרבנן. וכ”כ פמ”ג, עזר מקודש, ואחיעזר ח”ג כד, ה, שהרמב”ם ושו”ע לא הזכירו אזהרה זו, משום שלדעתם היא אסמכתא. עיין באוצר הפוסקים כג, ז-ח.]

יציאת הזרע בלילה נקראת ‘קרי’ ו’טומאה’. ‘קרי’ מפני שהיא מתרחשת בלא כוונה אלא ב’מקרה לילה’. ויש בה ‘טומאה’, שגזרה התורה טומאה על מי שיצאה ממנו שכבת זרע, שאסור לו לעלות להר הבית ולאכול בטהרות. וכדי לטהר עצמו, עליו לטבול ולהמתין עד שתשקע השמש (עיין לעיל ג, ח).

‘מקרה לילה’ קורה משילוב של טבע הגוף שמייצר זרע, יחד עם הרהורים שאדם מהרהר בהקיץ ומגרים את יצרו וגורמים לאיבר שלו להתקשות. ואף שבמשך היום הוא מצליח לשלוט בעצמו ואינו מוציא את זרעו לבטלה, הרהורים אלו חוזרים אליו בחלומות הלילה וגורמים לו ל’מקרה לילה’. ובכל אופן, גם צדיקים שמצליחים לשלוט על מחשבותיהם ביום, רואים מעת לעת קרי, מפני שכך הוא טבעו של הגוף שמייצר זרע, וככל שעוברים הימים, הגוף מתעורר יותר להוציאו. ודבר זה קורה לצעירים בתדירות גבוהה מאשר אצל מבוגרים. (דין איסור אוננות והרהורי עבירה לנשים יבואר להלן י-יב).

אחר כל זה יש עוד אבל די למבין מפני קוצר היריעה

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

38. אברהם היקר: למה אתה מזלזל בתורה רק ביגלל הבנתך החסירה הדלה והקלקולת והמתירנית מעבר לגבולי השפיות למה לא תלך לטפל בבעיותך הנפשיות (יונה)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

39. זה רב זה!!?? טפו עליך! מגלה פנים בתורה שלא כהלכה למוות נידון (חוני)

טפו עליך מגלה פנים שלא כהלכה

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

40. מזל ששלחו לנו בקבוצת הואצאף בקשה להפיץ את הכתבות המכוערות האלו כדי שנדע מאיזה רב מיתחזה להיתרחק אתם מקסימים כל מי שהגיב אני מציעה כל מי שעוד רואה תגי (רחל)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

41. וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אָמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃ (יגאל)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

42. וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְהוָֽה׃ (יגאל)

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2020

43. וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ׃ (יגאל)

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2020

44. לך תילמד תורה ביכלל ליפני שאתה מדבר עליה (ידידיה)

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2020

45. איך סתיו הזה מעיז לדבר כשביכלל לא למד בעיון ישר הייטב ועמוק את כל העיברית הקדומה וסודותיה והתנ׳ך,כל מידרשיו,כל ספרות התנאים,שס משניות בעיון,תלמוד בבל (דביר)

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2020

46. איך סתיו הזה מעיז לדבר כשביכלל לא למד בעיון ישר הייטב ועמוק את כל העיברית הקדומה וסודותיה והתנ׳ך,כל מידרשיו,כל ספרות התנאים,שס משניות בעיון,תלמוד בבל (דביר)

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2020

47. גועל נפש אסור להיסתכל בתמונה שלו ביכלל (נחמה)

אל תיכתוב פה יותר שום דבר תעשה לנו טובה ולאנושות
טפל בבעיות שלך ליפני

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2020

48. מנוול, ממזר ! ! ! (גד)

טפו עלק ! ! ! !

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2020

49. כל הכתבה הזאת פשוט שקר פעם הבא תחשוב ותילמד תורה ליפני שאתה כותב אוקיי?!! (יחונן)

דווח על תגובה לא ראויה
27.08.2020

50. השכינה בצער על הרשע הזה ! (נדב)

דווח על תגובה לא ראויה
27.08.2020

51. אתה יודע מה? ? נירא שאתה רודף קהל בכתביך העקורי שכל דעת וידע . אם כן תדע שלא תצליח עם היהודים חפש לך אולי עם אחר ! (יולנד)

דווח על תגובה לא ראויה
27.08.2020

52. ארור מתיר אסורים ! ! ! ! תתבייש לך ! ! ! (ראובן)

דווח על תגובה לא ראויה
07.09.2020

53. אברהם סתיו אתה רשע מרושע-מוציא טונות של זרע לבטלה עם פורנוגרפיה-רוצח ילדים! ! ! (מירים)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ישי ריבו צילום: דודי חסון

ישי ריבו נדבק בקורונה: "זמן להרבות אהבה"

קרא עוד