מחנכים במרחבי התוהו: מדוע המחנכים עדיפים על רבנים?

הרב כדמות גבוהה הדורשת לחיים אידאליים יתקשה להתיר לכם לצפות בסדרות טלוויזיה, קל וחומר בנושאים מיניים בוטים יותר. הדרישה לחיים גבוהים יותר עלולים ליצור ניתוק מהרבנים, בעוד שהמחנכים יכולים לתת מענה טוב יותר גם ממקומות נמוכים

חדשות כיפה הרב אבישי מזרחי 10/08/20 21:32 כ באב התשפ

מחנכים במרחבי התוהו: מדוע המחנכים עדיפים על רבנים?
אבישי מזרחי, צילום: רונן פדידה

האם מותר לצפות בסדרה טהרן, בשבבניקים או בפאודה?

נסו לשאול רב ממוצע את השאלה הזו - אם יהנהן בחיוב בקשו ממנו שיכתוב לכם תשובה הלכתית מנומקת מדוע זה מותר ואם אפשר שגם יפרסם זאת. אני מתקשה לראות את הרב שיצליח לנסח תשובה כזו (עיינו בספר "בין הזמנים" של הרב סתיו וראו כמה זה מסובך).

אני יכול להבטיח לכם שיש רבנים לא מעטים שהסדרות הללו לא זרות להם, גם אם הם לא צפו בהן אז הם לפחות קיבלו עדכון שוטף מבניהם או תלמידיהם. אז אם זו מציאות נוכחת מדוע אי אפשר לכתוב על כך שהדבר מותר? או לכל הפחות שאפשר לחיות עם זה בשלום רוחני ורק ללמוד להפריד את הקליפות המגונות?

מדוע לא? כי הרב מכוון לפסגה הרוחנית, לאיזה אידיאל החף מכל מציאות שבורה, חסרה, דיעבדית. הרב מבקש לשרטט את הלכתחילה הטהור. זה נפלא ורומנטי. אך זו גם חרב הפיפיות של הרב. כשהוא עוסק במופשט ובנאצל הוא מתנתק מהמציאות. הוא הופך פחות ופחות רלוונטי לתלמידיו ולקהילתו. הם תמיד נמצאים במרחבי הדיעבד, הם תמיד לא בסדר, לא הכי, לא שלמים. הם חיים בנתק או בדיסוננס עמוק בין התורה ובין החיים.

אמת, פעמים רבות התלמידים מבקשים רב שהוא "מלאך ה' צבאות". הם משוועים לדמות המצויה טפח מעל הקרקע. הם לא מחפשים חבר ואח קרוב אלא הם מבקשים דמות רוחנית שתמשוך אותם כלפי מעלה.

אמנם מאידך יש מחיר כבד לניתוק. הרב כבר לא הופך לכתובת במרחבים רבים של החיים. הנוכחות שלו והכתיבה התורנית שלו דוחקות את תלמידיו לתחתית ההר, לפריפריה הרוחנית. כשהוא מסרב לומר להם שהם יכולים לחיות בשלום עם צפייה בסדרה ישראלית סבירה (ובצדק מבחינתו) הוא בעצם אומר להם אתם לא בסדר, אתם יכולים אחרת, אלוקים לא ממש מרוצה מכם. ואני תוהה אם זה מקרב או מרחיק? מדרבן לטיפוס רוחני או זורע ייאוש ודחייה?

לאחרונה נתקלתי בכמה שאלות ממרחבי הבדיעבד, שלא לומר ממרחבי התוהו - בחינוך הדתי מיניות טרום נישואין היא דבר פסול, בוסרי וחסר. מיניות טרום נישואין היא חטא, החמצה, פספוס והיא מאבדת את הודה וקיסמה השמור לה לברית הנישואין הקדושה (מחויבות, אחריות, נאמנות, מיניות הכרוכה באהבה ועוד).

האם ישנם תלמידים בחינוך הדתי המקיימים מגע מיני טרום נישואין? התשובה היא חד משמעית כן. שאלות שהגיעו לפתחי חשפו בפני סיפורים מדאיגים על נערים צעירים שלא די שעברו על ההלכה אלא ממש סיכנו את חייהם במגע מיני לא בטוח, חלקם עברו ניצול וחלקם אף התגלגלו לכפרים פלסטינים בתום ובחוסר ידיעה, בהיעדר הדרכה והכוונה שזוכים לה מקביליהם מהחינוך הממלכתי.

הרבנים שלהם לעולם לא ידברו על "יחסי מין בטוחים" כשהם מאמינים (ובצדק) שמדובר בדבר פסול בגיל הזה. החשש מלגיטימציה, מהכשרת השרץ, לא מאפשרת לרב לעסוק בכל שלבי הפרמידה. אך מסתבר שיש חינוך, אור ותקווה גם במרחבי התוהו, גם מתחת לפסגת האצילות הרוממה.

פגשתי לא מעט מחנכים מכפרי נוער. דוסים. יראי שמיים. אך הם לגמרי משוחררים מתסביך הרב, מהשאיפה לאידיאל הצרוף. הם נמצאים במרחבי התוהו, בשבילי הדיעבד, הם רואים את התלמידים שלהם והם מעניקים להם תקווה, משמעות ואור. באשר הם שם. הם יודעים איפה התלמידים שלהם נמצאים, לכן שיעור על מיניות בטוחה, כדוגמא, לא מאיים עליהם. להיפך זהו שיעור המציל נפשות ממש. הם לא חוששים מהמילה המאיימת "לגיטימציה", הם דואגים לחיי תלמידיהם, לרווחתם הנפשית והם גם רוצים להציף אותם באור ומשמעות, אך כל תנועה קדימה מבחינתם היא נהדרת, גם כשהיא בתחתית ההר.

בניגוד לרבנים, למחנכים יש חרות גדולה יותר. הם אולי מכוונים לפסגות גבוהות אך סולמותיהם מוצבים ארצה. מתוך הקשבה עמוקה, מתוך אהבה גדולה לתלמידיהם, באשר הם שם. מחנך אינו רב. זהו יתרון עצום. מרחבי התוהו והבדיעבד לא צריכים להבהיל אותו, בכל מקום ניתן להושיט יד, לקדם, להאיר. כל תיקון ושכלול הוא נפלא. כל הדרכה שמניעה לטוב, גם כשהטוב קלוש, גם כשהוא לא הכי ולא מושלם ולא פסגת השאיפות הרוחניות. המחנך נוגע באהבה בחיים, במציאות הנוכחת, ללא מורא ופחד. ומשם הוא מציב אט אט פיגומים לשמיים.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן