אחד המרכיבים היסודיים בזהות הציונית-דתית הוא האמונה בנס הקמת מדינת ישראל ותחיית עם ישראל בארצו. חלק בלתי נפרד מהנס הזה הוא קיבוץ הגלויות, הכינוס של קהילות יהודיות מכל קצוות תבל בארץ מולדתנו. מציאות חברתית ייחודית זו כרוכה באתגרים לא קטנים, ומחייבת אותנו לעשייה למען כלל ישראל. דווקא בשל המחויבות העמוקה של הציונות-הדתית למטרה זו, עלינו להתנצל בפני אחינו ואחיותינו, שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר.
לפני 30 שנה, העולם היהודי כולו ניהל מאבק למען היהודים שנכלאו מאחורי מסך הברזל, מנותקים בעל כורחם מעמם ומולדתם. רבים מהם החלו בפעילות מחתרתית ציונית, תוך שהם מסתכנים במאסר ממושך וחקירות אכזריות של הקג"ב. בתחילת שנות ה-90, עם נפילת המשטר הסובייטי, המטרה סוף סוף הושגה וגלי עלייה גדולים הגיעו ארצה. מאז ועד היום זכינו לראות בהתגשמות נבואות שיבת ציון וקשה לדמיין את מדינת ישראל – והפרויקט הציוני כולו – ללא תרומתם האדירה של העולים בכל תחומי החברה והחיים.
למרות זאת, פעם אחר פעם, נדרשים העולים וצאצאיהם להוכיח שהם שייכים. זה נכון כאשר מדובר במאות אלפי עולים שנולדו לאב יהודי, שאמנם אינם יהודים על פי ההלכה, אך הם שייכים ללאום היהודי בזהותם. אלו מצאו ממסד דתי שבמקום לסלול עבורם את הדרך חזרה לחיק היהדות, מתוך הבנה של מציאות החיים תחת המשטר הסובייטי, מציב בפניהם מכשולים ומבחנים וסוגר בפניהם את שערי הגיור. זה נכון על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר ברוב רובם של העולים שנולדו לאימא יהודייה ונרשמו כיהודים במרשם האוכלוסין עם עלייתם. במקום חיבוק והכלה, עולים אלו, אשר הינם יהודים הן בשייכותם הלאומית והן על פי ההלכה, "זכו" לחותמת של חשד מתמיד ולמפעל של חקירות והשפלה.
זה קורה דווקא ברגעים שאמורים להיות המשמחים ביותר בחייהם. אלפי עולים שרשומים כיהודים נשלחים מדי שנה לחקירת יהדותם בבתי הדין הרבניים כתנאי לרישומם לנישואים כדת משה וישראל. כך, דווקא אלו שמבקשים להינשא כדין תורה, תוך אמונה ודבקות במסורת היהודית, נתקלים בחומות של חשדנות ודחיה. שוב ושוב שמעתי מאותן משפחות שנדרשו להוכיח את יהדותם פעם נוספת, שהספק המתמיד של הממסד הדתי בדבר יהדותם הוא מה שגרם להם להרגיש מרוחקים יותר מהיהדות. החקירות אינן מסתיימות שם. עולים רבים גילו שהם, ואפילו ילדיהם ונכדיהם, עלולים להיתקל בחקירה מחודשת אחר יהדותם גם בעת לידת ילד, עם רישומם במרשם האוכלוסין. גם 30 שנה לאחר העלייה הגדולה, נדמה כי אין לדבר סוף.
האחריות לעוולה זו נמצאת בידי ממשלת ישראל. אך אנו, בני ובנות הציונות הדתית, נושאים גם כן באחריות. דווקא אנחנו היינו צריכים להוביל ולהתוות דרך אחרת, דרך הלכתית, שיודעת שאין דבר בין חקירות אלו לבין דרכם של חז"ל וגדולי הפוסקים. מדברי הרשב"א, לפני מאות שנים, על יהודים שהגיעו מארץ רחוקה: "כיוון שהם מחזיקים עצמם כישראל, אין מדקדקין אחריהם והרי הם ישראלים גמורים" ועד לדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל על העולים מברית המועצות: "העולים מרוסיה ומצהירים שהם יהודים נאמנים הם". לצדם יש אינספור מקורות הלכתיים עליהם ניתן לבנות מערכת שמעדיפה אמון על פני חשדנות וקבלה על פני הרחקה, מתוך הבנה שמי שעלה לכאן כיהודי, שייך לחברה היהודית, חי ומזדהה כיהודי ואף מבקש להינשא כיהודי – הוא חלק מהעם היהודי.
לכן עלינו לעשות חשבון נפש. אל מול עמדות מחמירות, נוקשות ומנותקות, שחותרות תחת חזון קיבוץ הגלויות, היה עלינו להציב אלטרנטיבה. במקום זאת הפקרנו את הזירה לגורמים הקיצוניים ביותר בחברה הדתית, שהשתלטו על עמדות הכוח וביססו מדיניות בדלנית, שמפוררת את העם היהודי. איננו יכולים להמשיך לעמוד מנגד בזמן שאלפי עולים וצאצאים נתונים תחת חקירות משפילות אלו, המנוגדות למסורת הפסיקה שקיבלנו מגדולי ישראל.
עוד לא מאוחר להתעורר. חקירות דת, רשימות של יהודים "כשרים" ו"לא-כשרים" ובדיקות דנ"א לגילוי יהדות היו חלומם של שונאינו במשך הדורות. אסור לנו לתת להם, ואף למשהו דומה להם, להפוך למדיניות רשמית של מדינת ישראל – היהדות מעולם לא האמינה בפרקטיקות מעין אלו. את המערכת הזאת ניתן וחובה להחליף בתפיסה ההלכתית המכילה והמקרבת, זו שהונהגה במשך אלפי שנים, שמאמינה בעם ישראל ומקדשת את שיבת ציון.
עו"ד אלעד קפלן הוא מנהל ארגון 'עתים'