בתי הכנסת מופלים לרעה

מאז פרוץ הקורונה אני מחזק את השמירה על ההנחיות. תמכתי בסגירת בתי הכנסת ולא אהבתי את ההשוואה להפגנות. גם לאחר חזרת אירועי התרבות עם הגבלה של 250 איש אני קורא להיצמד להנחיות, למרות שבעיני בתי הכנסת אכן מופלים לרעה | דעה

חדשות כיפה הרב בנימין הולצמן 19/06/20 12:23 כז בסיון התשפ

בתי הכנסת מופלים לרעה
בית כנסת באפרת, צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

בתי הכנסת מופלים לרעה. לא קל לי לכתוב את זה. מאז פרוץ הקורונה אני מחזק, גם כאן וגם בקהילתי, את ההנחיות. תמכתי בסגירת בתי הכנסת, ולא אהבתי את ההשוואה להפגנות. גם כעת אני קורא להיצמד להנחיות, למרות שבעיני בתי הכנסת אכן מופלים לרעה. כעת מחדדים שההגבלה בבתי הכנסת היא בעצם 50, וה-70 היה "מתנה לשבועות". מול חזרתם של אירועי התרבות (250!), גם גדולי הסנגורים מגמגמים לרגע לפני שהם מתרצים (ועל כך בהמשך).

אין כאן לא אנטישמיות ולא קונספירציה. אני משער שיש לכך שלוש סיבות עיקריות:

  1. כלכלית. כמו שנחפזו לפתוח את מוסדות החינוך לא משום חשיבות החינוך, אלא כדי לפתוח את המשק. יש ערך כלכלי באירועי התרבות, ואין בבתי הכנסת.
  2. קבוצות לחץ. האומנים הפעילו לחץ בכמה מוקדים על מקבלי ההחלטות, והמתפללים לא.
  3. היסטוריה. בגל הראשון בתי כנסת היו מוקד הדבקה מסוים לפני ההוראות, ובתחילת ההוראות קבוצות מתפללים מסוימות התעלמו מהן. וכך נצרב בתודעה שבתי הכנסת מסוכנים.

אני שומע, מאנשים שאני מעריך, שלל סיבת אפשריות להפליה הזו. הדוברים הם אנשים רציניים שתומכים במערכת, אך הם אינם ממקבלי ההחלטות, כך שהסיבות הנ"ל אינן סיבות רשמיות, אלא "לימוד זכות" על המערכת. אביא כאן כמה מהם, ואת דעתי על כל הסבר:
     א. הטענה: לאירועי תרבות לא באים שלוש פעמים ביום שבע פעמים בשבוע.
תגובתי: אם מדובר על אנשים קבועים, זה דווקא ייתרון לבית הכנסת. בכל אופן, עיקר המצוקה על הגבלת המספר היא בשבתות. אם זו הבעיה – השאירו בימות החול את מגבלת ה-70, ובשבתות תנו לנו 250.
     ב. הטענה: במקרה של המצאות חולה מאומת, בבתי הכנסת אי אפשר לבדוק מי היה, ובאירועי תרבות אפשר.
תגובתי: ראשית, פשוט לא נכון. לא התנו את קיום אירועי התרבות ברשימות מסודרות של הנוכחים. אך בעיקר, אם זאת הסיבה – מה הבעיה לאפשר תפילות רק עם רישום הנוכחים?
     ג. הטענה: לחתונה/בר-מצווה/הופעה אין אלטרנטיבה. בבית הכנסת אפשר להוסיף מניינים, או להתפלל בחצר.
תגובתי: אין ממש צורך להגיב, ובכל זאת: גם לרוב ההופעות יש בהחלט אלטרנטיבה. רוב המתפללים לא מוצאים חלופה ראויה לשחרית של שבת, ולא שומעים את קריאת התורה. לבתי הכנסת יש חשיבות גם בהיותם קהילה, והדבר כעת מתפרק לגמרי.
     ד. בבתי הכנסת קשה יותר לאכוף את ההנחיות.
תגובתי: אז תאכפו. מקום ללא אחראי קורונה מסודר – ייסגר (דווקא הניסיון מראה שבתי הכנסת הם המקומות בהם האכיפה נשמרת בקפידה מרובה מאוד. יותר מכל מקום אחר).

אז מה עושים? פותחים את בתי הכנסת, בשלוש הנחיות פשוטות:

  1. מסכות. כל המתפללים, כל הזמן.
  2. ישיבה לסירוגין: מקום ריק מארבעת צידי המתפלל (קצת מורכב, כי משפחה גרעינית יכולה לשבת יחד. ואז יש להקפיד שלא ישבו לפני ולאחריה בכל השורה).
  3. בספר התורה נוגע אדם אחד. על הבמה בזמן קריאת התורה רק שני אנשים.

האכיפה ע"י אחראי קורונה, כמו עכשיו. אם מישהו סבור שיעזור להכין רשימת מתפללים – אפשר גם.
כך לא רק נחזיר את בתי הכנסת, אלא גם נשיב את אימון הציבור, והדבר יביא להקפיד על ההנחיות גם במקומות אחרים

הכותב הוא הרב בנימין הולצמן, רב קיבוץ מעלה גלבוע.