תקצוב החינוך הדתי

החינוך הממלכתי דתי אמור לקבל עוד כסף משום שהוא קולט אוכלוסיות חלשות, יותר מן הציבור החילוני. זהו נתון סטטיסטי מובהק! אך האם הוא אמור לקבל עוד כסף גם בשביל שעת תפילה?

חדשות כיפה שמואל שטח 10/11/14 11:26 יז בחשון התשעה

תקצוב החינוך הדתי
נאמני תורה ועבודה, צילום: נאמני תורה ועבודה

החינוך הממלכתי דתי אמור לקבל עוד כסף משום שהוא קולט אוכלוסיות חלשות, יותר מן הציבור החילוני. זהו נתון סטטיסטי מובהק! אך האם הוא אמור לקבל עוד כסף גם בשביל שעת תפילה למשל? זו דילמה מעניינת עם דעות שונות ורבות.

בעבר, בית המשפט הכיר בכך ונתן לגיטימציה לדבר משום שמדובר בצורך בסיסי של חברה מסויימת. דוגמא אחרת היא ביחס לקליטת העלייה: החינוך הדתי מקבל יותר כסף עבור עולים, דבר שמהגזר הערבי אינו מקבל, משום שאנו במדינה ציונית ומותר למדינה להחליט מה היא מתעדפת. מחר יבוא (בעצם כבר היה) שר שייתן תיעדוף ללימוד נושא "השלום בין העמים", ובתי ספר אחרים יזכו לתקציבים נוספים.

על התוספות הללו ניתן לחלוק ובטוחני שבקרב חברי יהיו דעות שונות: חלקן יאמרו שמדינה, הנבחרת באופן דמוקרטי יכולה להחליט אלו ערכים היא מתקצבת, וחלקם יאמרו שאל לה לתורה להפוך לקרדום לחפור בו. נושא מורכב.

מה שמטריד אותי הוא שלכמה אנשים התקצוב הזה עלה לראש והם התחילו לנצל זאת בצורה בוטה, לא הגונה ומקוממת: השגת תקציב שמיועד רק לתגבור תלמודי תורה במובנם המצומצם, או למשל תקציב שמיועד רק לתקצוב הפרדת כיתה ו'. אז, התקצוב כבר אינו בבואה של רעיונות רחבים שניתן לחלוק ביחס לחשיבותם, אלא הוא הופך להיות כלי משחק בידי כל חלקיק שמחפש נתח לעצמו.

כשהתלוננו בעבר על התקצוב לטובת ההפרדה הוצע לנו לקדם תקנה התומכת דווקא בבתי הספר המעורבים, דבר שבינתיים תקוע. וכך, במקום להישאר אמונים על קריטריונים שקופים, ארציים והגונים יחד עם מרווח משחק קטן בהתאם לרוח העולה מהבחירה הדמוקרטית, הפך המשחק להיות העיקר. כך, בית ספר ישנה את עורו ואת פניהם של הוריו רק בשביל לזכות בתקצוב שהם כלל לא חלמו על הערכים שאותו הוא מקדם.

נדמה לי שמבחינה טקטית, דווקא התוספות הקטנות האלה לתקצוב חלקי של ההפרדה או לתקצוב שעות תלמוד תורה, היו הקש ששבר את החברה החילונית שעומדת כעת מנגד וצועקת חמס. אם היו נשארים רק בתוספת תפילה או שעת הלכה, גם חילוני ממוצע היה מעכל זאת איכשהו. אבל ברגע שהתחילו לחמוד והיה מישהו שניסה לדחוף כל מיני תקצובים דווקא לבתי ספר חרד"לים שאינם יותר חברתיים- זה כבר הקפיץ את הסעיף. גם לנו.

בזמן הקרוב עומד משרד החינוך לפרסם חלוקה חדשה לתקצוב השעות. כולי תקווה שתקציב השעות לבית ספר ייקבע לפי כללים שנקבעו כבר בעבר אך לא יושמו: על פי מספר התלמידים הלומדים בו ועל פי הרקע החברתי-כלכלי שלהם. כל תלמיד ישויך לעשירון התואם את הרקע החברתי-כלכלי שלו, והתלמידים יתוקצבו באופן דיפרנציאלי לפי העשירונים שהם משויכים אליהם. לתלמידים בעלי חסך חינוכי גדול יותר יוענק תקציב שעות גדול יותר. תקציב השעות בבית הספר הרשמי יהיה סך כל תקציבי השעות המוענקים לתלמידים הבאים בשעריו.

כך לא יתקצבו סתם כך את העיר שדרות כמקום פריפריאלי, אלא יבדקו את ההבדלים בין בתי הספר הקיימים שם. בי"ס אליטיסטי בשדרות יקבל פחות ואילו בי"ס שלוקח אחריות על כולם- יקבל יותר. כנ"ל בפתח תקווה, באר שבע, חיפה ובכל מקום: הממ"דים שלוקחים אחריות יתוקצבו יותר, ממ"דים שרק מדברים על "עם ישראל" ובפועל עושים אחרת, יקבלו פחות.

כך, בחברה הציונית דתית נוכל להוציא הרבה ערמונים מהאש ונאפשר תחרות בריאה והוגנת בין בתי ספר חרדים לאומים הפועלים לרוב כמסננים לבין בתי ספר ממ"דים רגילים שלרוב מקבלים בזרועות פתוחות את כולם. התחרות תהיה הגונה, כי הבחירה של ההורים תהיה רק באידאולוגיה שהם רוצים מבלי להיות תלויים בפחדים החברתיים.

-כיום, המשחק לא הוגן: ישנם בתי ספר שמסננים בשיטות שונות ומשונות וללא קשר יכולים להשיג תקציבים בהתאם לקרבתם לצלחת. אם הם הימרו על ראש העיר הנכון, על רכז הגרעין היותר מקושר, או על נציג המפלגה הנכונה- זכו. אם הם לא מקושרים- הם יפסידו. אם המנהל טוב בגיוס משאבים- זכו. אם המנהל הוא איש חינוך מדהים אך הוא לא אוהב "להתערבב" בפוליטיקה- הפסידו.

האם הציונות הדתית לוקחת אחריות על כל חבריה במובן הרחב, או שהיא דואגת רק לאליטה מסויימת שיודעת לדרוש ולבחוש?

לנו, פעילי הציבור, הפתרונים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן