שיעור תקשורת
"לטענת צה"ל"
כתבים ועורכים בתקשורת הישראלית מורעלים לא רק בהשקפות שמאלניות. הם משתמשים בשפה מושחתת, הקובעת עמדות במקום להעביר מידע. בקורסים לכתיבה עיתונאית אני מלמד פרחי עיתונות כיצד להימנע ממכשילות כאלה, שכבר הורגלנו בהן. מכשלות שהן קלקלה מקצועית, לאו דווקא פוליטית.
אם אתה כותב כי האיש טען ש...במקום לכתוב האיש אמר, אתה בעצם קובע עמדה. כי מדובר כאן באמירה הטעונה הוכחה או בהוכחה שצריכה בדיקה ויש לה פנים רבות. הבעיה איננה בדיווח בנושאים פוליטיים דווקא. אם עיתונאי כותב ששופט "טען" בפסק הדין, זו מכשלה לשונית מקצועית. כי במשפט השופט גוזר וקובע. הצדדים הם הטוענים טענותיהם הטעונות אימות.
אם אתה מדווח כי "לדברי" המתלונן היה כך וכך, אכן השתמשת במונח הנכון. תלונה על אירוע איננה האירוע עצמו, ואתה מדווח על התלונה. אך אם המשטרה, או בית המשפט, או מבקר המדינה קבעו את עמדתם לגבי אותו אירוע, אתה חייב לכתוב – קבעו, גזרו, חקרו – ולא טענו.
את השיעור האלמנטרי הזה בעיתונות לא למדו בגלי צה"ל, תחנת השידור של צבא ההגנה לישראל. שם לא עובדים כתבים אלא משקיפי או"ם. הם לא מדווחים שהפלשתינים ירו וצה"ל השיב אש. הם מספרים כי "לדברי צה"ל" או "לטענת צה"ל" הפלשתינים ירו.
זאב גלילי
מתוך: "הגיון בשגעון"
"מקור ראשון" 01/06/01