במציאות הקיימת ישנו מצב מוזר בו רבים מנושאי התפקידים ברבנות הממלכתית (למשל רבים מרבני הערים) הם רבנים שאינם ממשתמשי מוסד זה ואינם מאמינים בו, דוגמה מובהקת לכך היא רבני ערים שאינם אוכלים ממסעדות שהם בעצמם חתומים על כשרותן. עד היום התפתתי לחשוב שמצב זה נובע מתאבת שררה ושכר ובעיקר מקשרים פוליטיים נכונים של אותם בעלי תפקידים, אולם היה לי קשה לראות באותם תלמידי חכמים ככאלה. לאחרונה התחלתי להבין שישנן סיבות הרבה יותר עמוקות והרבה יותר מורכבת למצב זה.
להפתעתי הרבה המצב הזה קיים גם בקהילות ציוניות רבות. שמתי לב למספר רב של קהילות דתיות לאומיות (שעובדים לפרנסתם, אומרים הלל ביום העצמאות ומעוניינים שילדיהם ישרתו בצבא) ולמרות זאת ממנים על עצמם רב חרדי שאינו מאמין בערכיהם (רב שלא היה שולח את ילדיו לבתי ספר שאנשי הקהילה שולחים את ילדיהם, רב שלא היה מוכן שבתו תתחתן עם בנו של אחד מבני הקהילה, רב שלא מוכן להגיד הלל ביום העצמאות או להגיד תפילה לשלום המדינה בשבת וכו').
בשיחות שקיימתי עם רבנים המתעסקים בהשמה וליווי של רבני קהילות ציוניים הם נתנו לי שני נתונים שהוסיפו על פליאתי. ”רבני קהילות מקבלים לרוב שכר מאוד נמוך ושלא חסרים רבני קהילות ציוניים שמוכנים להגיע כמעט לכל מקום ויסתפקו בשכר מאוד צנוע“, נאמר לי. אם כך מדוע גם במקומות שבהם אין את פיתוי השררה והשכר ואין כפיה מצד פוליטיקאים מושחתים, אנחנו מוצאים שוב את החיבור הזה של רב חרדי לציבור ציוני?
נתבונן תחילה במקומו של הרב ומתוך כך נבין גם את הקהילה.
כשרב קהילה מכהן בציבור בעל דרך שמבחינתו פסולה ולא נכונה, הוא אינו לוקח אחריות על מצבם הרוחני אלא רק בא לעזור במה שאפשר. מבחינתו של הרב אנשי הקהילה בחרו להיות ”מזרוחניקים“, יהודים כשרים וטובים הם לא, כל מה שאפשר לעשות הוא לעזור ולשפר קצת איפה שאפשר. ממקום כזה רב לא יתבייש לעשות משיעור תורה סטנדאפ עם קצת וורטים רדודים בין הבדיחות, כי מבחינתו, אם אנשי הקהילה לא היו באים לשיעור הם היו רואים טלויזיה ל"ע ועושים דברים ל"ע. אם הם באים לסטנד אפ בבית כנסת במקום לעשות את מה שהם רגילים לעשות זה כבר יותר טוב ואם אפשר לדחוף קצת תורה בין הבדיחות זה בכלל לעילא ולעילא. במבט כזה אפשר להתעלם מכמה בעיות מינוריות יחסית כמו זה שמשתמשים בבית הכנסת בשביל הופעת סטנד אפ, זה שאומרים לאנשים שיש שיעור תורה ובעצם נותנים להם הופעה מצחיקה וזה שמשלמים לו כדי ללמד תורה ובמקום זה הוא עושה צחוקים.
לעומת זאת, רב הרואה את עצמו כחלק מהציבור מרגיש מחוייב לקהילתו, מבחינתו הוא ייתן דין וחשבון למעלה על כל בעיה רוחנית-תורנית שבתחום קהילתו. רב כזה לא יוכל להרדם בלילה בידיעה שרוב בני הנוער של קהילתו הולכים לבריכה מעורבת, וגם אם יחליט השנה לא לפעול בנושא זה ולהתמקד בדברים אחרים, הוא עדיין לא יישן טוב בלילה בגלל זה, זה יטריד אותו כל היום. לרב כזה יהיה חשוב שבמעט זמן לימוד תורה שאנשי הקהילה מקדישים לו הוא יעביר להם מקסימום תורה, מקסימום הלכות, מקסימום אמונה. הרב מאמין שאם אחד מאנשי קהילתו יכשל בדבר איסור והיתר הוא יצטרך לתת דין וחשבון למעלה למה הוא לא לימוד אותו את ההלכה הזו, אם אנשים בקהילתו יחלשו מבחינה אמונית הוא יצטרך לתת דין וחשבון למעלה מדוע הוא לא עשה את המאמצים הנדרשים כדי לחזק אותם, רבנים מסויימים אף רואים בעצמם כנושאים באחריות לעניינים אחרים כמו שלום בית והשלום באופן כללי בקהילה.
מצד הקהילה, הרבה יותר נוח לחיות עם רב שלא ילחץ ולא ילחץ יותר מידי. הרבה יותר נוח למנות רב מציבור הידוע בחומרותיו המיותרות, כך שכאשר הרב אומר בשיעורו הלכה שאינה נראת לעניין אפשר לבטל אותה במחי יד כי זו חומרה של חרדים ואנחנו הרי לא כאלה... הדוגמה האישית של הרב אינה מחייבת אף אחד ולבושו השונה מסמל זאת.
נחזור לרבני ערים, אותו רב עיר לא מאמין שה“מזרוחניקים“ אוכלים באמת כשר, הוכחה לכך היא שהם אוכלים רבנות, ומי כמוהו יודע מה המצב בכשרות "רבנות" ולכן מה שאפשר לעשות זה לשפר קצת איפה שאפשר, אם נצליח לדאוג שכל הבשר במסעדה יהיה כשר זה מעולה! אם נדאג שברוב העיסות נפריש חלה הצלנו את ה“מזרוחניקים“ מהרבה איסורים, אם אפילו נצליח לשכנע את בעל המסעדה לקנות כרוב ללא חרקים זה בכלל לעילא ולעילא, אבל אם כדי לדאוג שלא יהיו בעיות של בישולי עכו"ם צריך לעשות בלגן ולהסתכסך עם בעל המסעדה, זה לא שווה את הקצת "דרבננים" של ”מזרוחניקים“, שגם ככה לא אוכלים כשר.