דווקא המאורע הפוליטי המפתיע שחווינו החודש, יוצר את התקווה שסוף סוף הציבור הציוני-דתי ישנה את כל גישתו הבסיסית כלפי הפוליטיקה.
בשיחות הרבות שקיימתי עם חברי מ"השכונה", נוכחתי לדעת עד כמה אנשים אינטליגנטים בעלי ידע רחב בעולמות שונים, הם די בורים ועמי ארצות בכל מה שקשור לפוליטיקה, להתנהלות פוליטית כמו גם לדרך בה מתנהלת התקשורת.
דוגמאות? לא חסר. כל אחד שקצת מבין בדברים הללו נתקל בקיטורים שחוזרים על עצמם ללא לאות על פלוני שלא עשה שום דבר במשך שלוש שנים או על אלמוני שדודה שלו פנתה לאותו ההוא שלא עזב את כל מה שהוא עושה רק כדי שהדודה תקבל את מה שהיא חושבת הכי חשוב לעם ישראל מחר בבוקר, על אלו שלא עושים שום דבר כי עובדה לא שמענו ולא ראינו אותם בטלוויזיה/ברדיו/בעיתון וכו'. על כמה חייבים דמות כריזימתית ותקשורתית, חדשה ורעננה שהיא זו שתציל אותנו מכל הבעיות שלנו וכו'. זה לא שלפעמים יש בזה משהו, גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביממה, אבל בעיקר זה מעיד על חוסר בידע בסיסי על פוליטיקה ותקשורת.
כמו רבים וטובים שאלתי ואני שואל את עצמי מדוע הציונות הדתית הצליחה לחנך את בניה למעורבות בכל תחומי החיים והיא אכן הצליחה בכך ורק בפוליטיקה אנחנו כל כך עלובים. אני רוצה להציע משהו שלדעתי לא עלה עד כה.
נתחיל מהעובדה המאוד בסיסית שבורות היא תוצאה של חינוך לקוי. אנחנו פשוט לא מלמדים את בנינו ובנותינו מהי פוליטיקה, איך מתנהל המשחק הפוליטי, איך מתנהלת התקשורת בימינו, למה חייבת להיות מפלגה אחת גדולה ציונית דתית, למה צריך לשמור עליה מכל משמר כגדולה, איך באמת משיגים יכולת השפעה, איך נבחרים דיינים (כאלו שמראים יהדות אחרת לאחינו שאינם שומרי תורה ומצוות), איך נבחרים רבני עיר (כנ"ל), כיצד משיגים תקציבים, איך יוצרים שיתופי פעולה, איך מכילים ולמה מפלגה סקטוריאלית זו לא בושה, או איך אפשר לגרום לכך שגם אדם חילוני ירגיש בנוח להיות חלק ממפלגה דתית כמו שיש דתיים שאין להם בעיה להרגיש בנוח במפלגה חילונית?
האם החינוך הוא הפתרון? לדעתי הניסיון מוכיח שכן. המעורבות בעולם האקדמי והעסקי צמחה וגדלה בעיקר כתוצאה מהקמתם של הישיבות התיכוניות, אלו שמחנכות לשילוב של תורה עם דרך ארץ (עבודה במילים אחרות). בדומה לכך הקמתם של ישיבות ההסדר היא זו שיצרה דור של תלמידי חכמים שהחליפו את הר"מים החרדים בישיבות התיכוניות והמכינות הצבאיות הם אלו שיצרו את המוטיבציה הגבוה לשרת בצבא שנים רבות ובכל התפקידים.
באותה דרך שהוכיחה את עצמה כמוצלחת ואפקטיבית, יש לפעול בכל הקשור למעורבות פוליטית. אני לא מדבר על אותה קבוצה שתגיע בסופו של דבר לפוליטיקה ולתקשורת, אני מדבר על כל השאר, שחושבים או לפחות מתנהגים בפועל כמי שכל זה לא ממש מעניינם.
אצלנו אין ולא יהיה ציבור שיגידו לו רבנים מה לעשות. זו לא דרכה של הציונות הדתית. לכן אין לנו שום ברירה אלא לתת לילדינו את הכלים להבין ולפעול כדי להשפיע גם בשדה הפוליטי בדיוק כמו בשאר שדות החיים. כדי שזה יקרה, מוסדות החינוך שלנו צריכים לעבור שינוי נוסף כדי להתאים את עצמם למשימה חשובה זו. לכאורה מדובר על השקעת זמן יקרה על חשבון לימוד התורה, אולם כל מי שעיניו בראשו יכול להבין שבדרך הזו רק נגדיל תורה ונאדירה לא רק בתוכנו פנימה אלא הרבה יותר חשוב, לכלל ישראל. צריך להסביר את זה? אם לדעתך זה לא מובן מאיליו, אז זה רק מחזק את הטענה שפוליטיקה חייבים ללמוד וללמד.
מבחינה מעשית יש לרתום את כל הכוחות בציונות הדתית בעלי הניסיון בעולמות של מוסדות חינוך, פוליטיקה ותקשורת על מנת לבנות משנה חינוכית שתשולב,תוך הקצאת זמן משמעותי, לפעילות הלימודית במוסדות החינוך. אנשים כמו הרב דרוקמן שהיה בעברו ח"כ, כמו גם הרב בני אילון והרב יצחק לוי שהיו גם שרים, הם דוגמא אחת מיני רבות לכוחות שיכולים לסייע למהלך שכזה. בוודאי שגם אנשים כמו אורי אליצור, חגי סגל ועוד צריכים לקחת חלק ביצירת דור של תלמידים שבקיאים גם בחכמת הפוליטיקה ובהשלכותיה המעשיות על חיינו.
אף אחד לא משלה את עצמו שהשינוי יהיה מהיר. תהליכי שינוי בחינוך זה עניין של שנים, אבל הבנת השאלה זו כבר חצי תשובה ונדמה לי שאם תהיה הסכמה על שורש הבעיה, יוכל להתחיל תהליך של תיקון.
זוהי קריאה לרבני הישיבות התיכוניות, ישיבות ההסדר והמכינות הצבאיות. רק בידכם יש את הכח האמיתי לשנות את המציאות הכואבת כל כך. רוצים שערכי הציונות הדתית ישפיעו יותר על עם ישראל? לכו תילמדו ותלמדו פוליטיקה!