פרשת הרב מהצפון: לא לוותר על הרוחניות!

כל אותם אלו שנמשכו אל היהודי מצפת, חיפשו בדת משהו מעבר. רצו עבודת ה´ שהיא יותר מדף גמרא, תפילה כדבר שבשגרה, ודתיות שהפכה ליותר תו תקן חברתי מאשר חיים שלמים שכל כולם עבודת ה

חדשות כיפה דניאל סגרון 05/07/15 11:25 יח בתמוז התשעה

פרשת הרב מהצפון: לא לוותר על הרוחניות!
ישיבת המקובלים, צילום: ישיבת המקובלים

אז מה האופציות שלנו? שהפחד מאכזבה מטלטלת ומביכה, כמו שרבים חוו בשבוע שעבר, יגרום לנו להפסיק להתחבר לרבנים ולבנות אישיות עצמאית, חפה מקשר רבני, שבשעת הדחק שולחת הודעה לרב אבינר?

לא ממש רעיון.

אין תלמיד חכם אחד בהיסטוריה שנבנה ללא חיבור נפשי עמוק, לפחות בתקופה מסוימת, לתלמיד חכם אחר, גדול הימנו. זהו טבע התורה, שצריכה להימסר על ידי תלמידי חכמים, על ידי קשר נפשי לרב שספוג בתורה. המציאות מוכיחה שכדי להיות ירא שמים בתכלית, צריך, על פי רוב, למצוא דמות אליה נושאים עיניים, ממנה יונקים עצה ותושייה, ולאור הדרכותיה הכלליות מבררים את השאלות המרכזיות של מסע החיים.

כמו שאמר הרב יהושע ויצמן, חז''ל כבר הזהירו אותנו שיש רב שאינו הגון, שאין תוכו כברו, אך אסור שהמסקנה תהיה לנתק קשר עם רבנים.

אז מה נאמר, כן להתחבר לרבנים אבל רק לרבנים רציונליים, הבורחים מכל מה שמריח כמו 'על טבעי'? ננצל את הפרשה להטיף למשנה השכלתנית המקדשת את השכל על פני כל חוויה רוחנית אחרת?

פתרון חלקי מאד.

אמנם רבים מוצאים את סיפוקם בדרך זו. די להם בלימוד הגמרא, ממלאת אותם האסכולה 'הרמביסטית', ובין מרכיבי האמונה שלהם לא נמנים חוויות רוחניות, אנרגיות ניו-אייג'יות למיניהם ורצון כללי 'להרגיש משהו בפנים'.

אך יש גם רבים שכל זה לא מספיק להם. כל אותם אלו שנמשכו אל היהודי מצפת, חיפשו בדת משהו מעבר. רצו עבודת ה' שהיא יותר מדף גמרא, תפילה כדבר שבשגרה, ודתיות שהפכה ליותר תו תקן חברתי מאשר חיים שלמים שכל כולם עבודת ה'.

הציונות הדתית אינה מנותקת, לטוב ולרע, מתהליכים שעוברים על העולם.

עד המהפכה הצרפתית, בעולם שלטו המלך והדת. המהפכה שחררה את האדם מעול השלטון וקראה לדאוג לדמוקרטיה, לשוויון ולזכויות הפרט. מאתיים שנה של מודרנה וצמיחה עברו מאז על העולם עד שבעקבות שתי מלחמות העולם, בהם נספו למעלה ממאה מיליון בני אדם, הפנימה האנושות שלהחליף את שלטון האל בשלטון השכל זה לא ממש יעיל והחליטה להיפרד מהאמת.

אם לכל אחד יש את האמת שלו, סברו מי שסברו, אף אחד לא יהרוג בשם האמת, ומכאן הגיע העידן הפוסט מודרני בו כל אחד חי את האמת שלו בצורה חופשית. אך הגישה הזו יצרה ריקנות, חוסר משמעות שנובעת ישירות מריסוק כל ערך בו האמינה האנושות עד עתה. לחלל זה נכנס העידן הרוחני, בו אנשים מחפשים חוויות כדי 'להרגיש', לחוות אנרגיות רוחניות. מכאן המשיכה של רבים בציונות הדתית לחב''ד, ברסלב, וגם לקבלה. העוצמה הרוחנית שבלימוד קבלה ממכרת, מושכת מאד. לא רק את מדונה.

אך דומה שהמסקנה מכל הפרשה הזו היא המינון והסדר. לא סתם הדריכו אותנו הפוסקים לא להיכנס ללימוד רוחני עמוק לפני שהאדם מילא כרסו בש''ס ופוסקים (אמנם הרב קוק בסוף אורות התורה חידש שהמרגיש צורך בלימוד פנימיות בגיל צעיר מותר לו לעשות כן, אך מלבד שדבריו הם נגד חלק מהפוסקים כמו הרב עובדיה, גם הוא דיבר על לימוד רעיונות עמוקים, הבנויים על פנימיות התורה, ולא קבלה הארד קור).

כשמתעסקים עם כוחות גדולים ניתן לעוף עד לשמיים. אבל כשמתרסקים, אם מתרסקים, הנחיתה כואבת מאד. גמרא היא קרקע יציבה ובטוחה. הלכה מונעת מהאדם להסתחרר. דף גמרא עם רש''י ותוספות או דף שו''ע עם נושאי כלים אולי משעממים חלק מהאנשים, אבל מי שמחפש בניין אישיות תורנית יציבה זו הדרך היחידה. ארוכה שהיא קצרה.

מי שעיקר אישיותו נחצבת על ידי הגמרא, אלא שהוא מחפש גם קצת 'משהו מעבר' פרשה שכזו תגרום לו למכה קלה בכנף, אך לא תמוטט את עולמו הרוחני. כמו שכתב הרב אלי רייף בעקבות הפרשה: "השכל וההלכה הם הקרקע היציבה, והם הבסיס האיתן וכוחה של היהדות".

בנוסף, עיסוק מוגזם במחשבה, בהדרכה, על חשבון לימוד סיזיפי ו'יבש' של גמרא והלכה, גם מעצים את יכולת השליטה. רב שמלמד גמרא לא 'קונה' שליטה על חיי תלמידיו כמו רב שהוא מורה רוחני.

בפעם המי יודע כמה, קיבלנו הוכחה נוספת לכך שאמרתו האלמותית של הלורד אקטון 'כוח נוטה להשחית וכוח מוחלט נוטה להשחית באופן מוחלט' שייכת גם כלפי רבנים, שלמרות מעלתם הם נשארו בני אדם, לטוב ולרע. וכך כתב הרב שרלו בשבוע שעבר:

"הנושא המיני כאן הוא ענף ולא השורש. השורש הוא בעיקר רצון השליטה. במקום בו אתה מוצא כריזמה, שימוש בכוחות עליונים מיוחדים, חדרי חדרים, סודיות, הילה, אורבת הסכנה הגדולה של רצון השליטה, והמיניות היא אחת מהדרכים".

ועוד שתי נקודות, מסרים שניתן לקחת אתנו הלאה מהפרשה העגומה.

דבר ראשון, לא להיות טיפש! אפשר לעבוד על כולם שנה, שנתיים, עשרים שנה. אבל יום אחד זה יתגלה ואז שום הנאה רגעית, משום סוג שהוא, לא משתווה לעוצמת הנפילה, לגודל ההתרסקות והבושה העוטפת את כל העולם שהכרת עד אותו רגע פתאומי, שבוודאי יבוא גם אם הוא מתעכב.

רבנים, פוליטיקאים, עיתונאים וסתם פושעים. אנא מכם. אם ההלכה, המוסר או החוק אינם מרתיעים אתכם, תחשבו על עצמכם, על הרגע שתגיעו לכותרות בנסיבות מביכות. תפנימו שסוף גנב לתלייה זה לא עוד פתגם סיני, אלא תיאור הלו''ז של המשטרה. ואם על עצמכם אתם לא מרחמים, לפחות תרחמו על המשפחה שלכם, שתעבור גיהינום מהרגע שתתגלו. די לטיפשות!

דבר שני, לא בטוח שאצל הציבור החרדי דבר כזה היה יכול לקרות. עצם המציאות שרב מייעץ לנשים היא מציאות בעייתית שיכולה להתקיים רק בחברה שבה נשים וגברים עובדים יחד ולומדים יחד. אדמו''ר חסידי לא היה מגיע למצב כזה, כי עוד הרבה לפני כן היו נדלקות בקהילה נורות אדומות. בדורנו בו הפריצות גואה, בו יצר העריות מפיל חללים בלי סוף, מנערים בישיבה תיכונית ועד לראש ישיבה, צריך להרבות בגדרי הצניעות. לחתור לחברה נפרדת, להקים מוסדות לימוד נפרדים ולשרש כליל את נורמות ההתערבבות שפשטו בציונות הדתית.

אפשר להמשיך ללהג, לפשפש, ולנסות להסיק מסקנות, אבל עוד לא שאלנו את השאלה הכי חשובה - למה הקב''ה יצר דמות שכזו, דמות שהקרינה עבודת ה' במשך שנים רבות ועל ברכיה גדלו עשרות תלמידים ומהשפעתה נהנו אלפי אנשים במעגלים שונים, כשלבסוף התגלה שכל זה היה רק, איך נאמר בעדינות, פן אחד באישיותה?

תשובה אחת היא, שנפיק מכאן מסקנות על סדר הלימוד ואופן ההנהגה, להלך בתמימות עם הדרכת הפוסקים ולא לקפוץ לקבלה ורוחניות במתח גבוה לפני שקידה ועמל על ש''ס ופוסקים במשך שנים רבות.

אך אפשר גם לומר, שהקב''ה רצה להראות לנו את משימת הדור שלנו.

בתקופת המלכים מצאנו תופעה מדהימה - התנ''ך מעיד על כמה וכמה מלכים שהם עשו את רצון ה' כל חייהם חוץ מהעובדה, הקטנה כביכול, ש'הבמות לא סרו'. והדבר פלא - איך הם תפקדו באורח חיים דתי למהדרין כש'הבאג' של הבמות רבץ על גבם? התשובה היא שזה היה הניסיון של אותו דור. ניסיון העבודה זרה (עיין סנהדרין ק''ב ע''ב). וכיון שזהו הניסיון יכול להיות מצב שאדם מקיים את כל התורה כולה, אבל בתחום הזה, הקשה ביותר, הוא נופל.

מהגמרא בסנהדרין (ס''ד ע''א) משמע קצת שכיום יצר העז''ה הוחלף ביצר העריות. כיום יצר העריות הוא הניסיון הקשה ביותר. אז אם היו מלכים קדושי עליון שנפלו בע''ז, יכול להיות גם אדם שנראה כקדוש עליון אבל הוא נופל בתחום שהוא הניסיון של דורנו.

אולי מפרשה מביכה זו נלמד להתחזק בנושא הזה, הניסיון של הדור, ולמצוא את הדרך לגדל דור של אנשי קודש אמתיים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן