לדברי הרמטכ"ל אחד מכל עשרה מחבלים שמשתחררים בכל עסקה או הסכם שלום – חוזר לפעילות חבלנית.
לפי מה שאני שמעתי - אחד מתוך שלוש שיוצא לפעילות חבלנית מצליח להוציא פיגוע.
בכל פיגוע יש בממוצע שלושה הרוגים וששה פצועים.
לפי החשבון הזה כשישתחררו ארבע מאות מחבלים בעיסקה למען טננבאום אנו חורצים למוות את גורלם של עשרות אזרחים ישראלים, וגוזרים חיי סבל ניתוחים שיקום ופיזיותרפיה על עשרות אחרים של ישראלים אחרים.
אם היינו יודעים היום מי הם ההרוגים שנגזר דינם למות למען טננבאום - היינו אומרים להם דעו לכם: אתם אלה שצריכים לשלם בחייכם למען חיים של אדם אחד. טננבאום שמו.
דעו לכם כי שעון החיים שלכם מתחיל לתקתק אחורה ברגע אישור העסקה!!
אתם אולי חיים כעת חיים רגילים, אבל באמת הם אינם שווים הרבה.
מה האנשים הללו היו עושים?
הם היו נלחמים כמו אריות - ובצדק – למנוע את קיום העסקה.
הבעיה היא שאנחנו כבני אדם לא יודעים מי אלה שיהרגו. אבל הנסיון המר שלנו מלמד שזה מה שיקרה!!
בשביל זה המציאו את הממשלה.
היא צריכה להיות לפה למען אלה שעלולים לההרג ועדין לא. היא זאת שצריכה למנוע את האפשרות הזו.
הממשלה המיצגת את כולנו היא הפה למאה ההרוגים שדינם יגזר ברגע אישור העסקה אבל אין להם עדיין פה. כי כל אחד אומר "לי זה לא יקרה".
מתוקף החובה הזו משקיעים מליארדים בכבישים ובתאורה ובסימון וגדרות בכל כביש, כי יש מחיר בחיי אדם ובפצועים לכל שיפור שנעשה בכבישים.
יש "מדד" שהורכב בעקבות שנים רבות של מחקר. מדד שנבדק כמה פעמים והוכח כמדויק. על פי מדד זה אפשר לחשב מראש את מספר ההרוגים שיהיו בכל קילומטר כביש לפי מהירות הנסיעה המותרת בו. התאורה, הגדרות, אמצעי הבטיחות האחרים.
הציבור צריך לדעת לומר בקול גדול שעסקה כזו היא ההפך הגמור ממצות "ואהבת לרעך כמוך". התנגדות אליה היא מצווה רבה. בזה אנחנו מצילים ממות בטוח כמה עשרות אזרחים וכמה מאות פצועים אלמנות ויתומים.
אולי אנחנו מצילים את קרובי משפחתינו. אולי את שכנינו. אולי את מכרינו. ואולי מישהו שאיננו מכירים כלל. זה לא משנה!!
אם כל אחד הוא "כמוך". עליך להלחם נגד העסקה הזו כאילו חרב מונפת מעל לראשך.
כך צריכה לפעול ממשלה.
כך צריכים לפעול אזרחים.
לצעוק!!
לכתוב!!
להפגין!!
לשכב על הכביש!!
מישהו הולך למות ואנחנו יושבים בבתינו???
לא תעמוד על דם רעך!!