ווידוי קטן: אשתי משמשת בתור סגנית הדובר של החברה להגנת הטבע, וכלוביסטית שלה בכנסת. האם ניגוד העניינים הזועק, המקומם והמתריס הזה אמור להפריע להמשך השורות? אולי. אבל איך תוכלו לחכך ידכם בהנאה ולצקצק בלשונכם כאחרון הפולנים אם לא תקראו עד הסוף?
בסיפור שלנו אין מפונים ופיצויים, וגם לא מאחזים ותג מחיר. בקיצור, לא משהו מהסוג הנוצץ שנהרגים ולא עוברים למענו. רק סעיף קטן, 32 א, אי שם בהצעת חוק חדש לתיקון חוק הגנים הלאומיים, או בשמה הלא רשמי - "חוק הפרטת הגנים הלאומיים".
לכאורה סיפור קטן ופשוט שאם היינו, סרוגים מטיילים שכמונו, מודעים לגודל ההשלכות שלו על שעות הפנאי שלנו, ספק אם רבים וטובים מכם היו מתוועדים לעניין לראשונה באמצעות הטור הזה.
אנחנו, המגזר שחורך בהמוניו את ואדי קלט ו'פלמחים', את הרי יהודה והארבל, המגזר שמוציא מתוכו כל שנה עשרות מדריכים ומדריכות סיורים, שמכיר כל נקיק ושביל 'בעין עבדת' ו'בתבור', שמאות מבניו בוגרי 'חוצה ישראל', הולכים להיפגע מהסעיף הקטן הזה, משל היינו עדת סודנים אומללים השוחה להנאתה בבריכת גורדון התל אביבית באקט הפוליטי המפורסם של בן גביר את בן ארי, מבלי לדעת שלמרות הכניסה החינמית הבדיחה כולה, על חשבוננו.
אז מה בעצם אומר החוק? מבלי להיכנס לניסוחים המשפטיים רק נגיד שהתיקון אמור לאפשר לעמותות ציבוריות או פרטיות ללא כוונות רווח, לקבל היתר לניהול הגנים הלאומיים. שזה בעצם כמו להגיד שמעכשיו "גן סאקר" הירושלמי, הולך להיות מנוהל בידי "הקרן החדשה", או להבדיל עמותת "אלעד". אנחנו מודעים לחלוטין לגוון הפוליטי שלהן, אבל איך לעזאזל הן קשורות או מוסמכות לנהל לנו משאבי טבע וגנים לאומיים?
ולמתקשים: הכוונה היא להפריט את נכסי הציבור של מדינת ישראל, כלומר הנכסים שלנו. להוציא אותם מהידיים של רשות הטבע והגנים, המעסיקה פקחים מקצועיים שמחויבים לעקרונות האקולוגים, ולהעביר אותם לידי עמותות פרטיות שכל קשר בינם לבין שמירת הטבע מקרי בהחלט.
קחו לדוגמא את "נאות קדומים" - שחולשת על 2000 דונם "שמורה לאומית של טבע הארץ" באזור יער בן שמן. הרצון להגדיל את מאזן הרווח של סוף השנה, גרם לעמותה בלי להתבלבל, להתנצל או למצמץ, להקים גני אירועים ולנסות לבנות כפר נופש בלב שטח ציבורי ששייך לכולנו.
אז איך זה קשור אלינו?
בדייט הבא שלכם לואדי קלט, בטיול המשפחתי הבא לארבל, בסמינריון הבא לכרמל, יכול להיות שבמקום מעיינים גועשים וטבע פראי, תתקלו במפלצות בטון ובמדיניות מפוקפקת, והכול על חשבון החירות האלמנטארית שלנו לשלוט על משאבי הטבע האלו על ידי פיקוח ציבורי.
אז גם אם חרם הצרכנים על מוצרי החלב של תנובה בעלוני השבת נהנה מפופולאריות זהה לתזמורת הפילהרמונית של וינה, כי כל מאבק שלא מתחרז באינרציה הבלתי נגמרת שאין לנו ארץ אחרת לא בדיוק מזיז לנו את האגודל הימנית, הא לכם רבותיי, מאבק חברתי על גורל משאבי הארץ שלנו, שתפור עלינו ויוכל להכריע בשאלה - האם באמת הכסף המסריח של השמאל הרדיקלי הוא זה שהדיר רבים מאיתנו באפטיות מתריסה נוכח הפגנת האוהלים האחרונה?
הגיע הזמן לצאת מתרדמת החורף שנחתה עלינו, או שיום אחד נמצא את עצמנו מתגעגעים בערגה לביקורים בואדי קלט ובמצדה.