השיח הציבורי בנושא ההנהגה הדתית של רבני הקהילה האתיופית מתעורר השכם וערב, כאשר אין ספור דיונים התקיימו בעבר על ידי רבנים גדולים ואנשי רוח, ועדיין נשארו נושאים שמעוררים אינטריגות כלפי הקהילה האתיופית מצד הרבנות הראשית.
רבים מבני העדה האתיופית טוענים שהממסד הרבני בארץ לא עוזר ואף מקשה על רבני הקהילה להשתלב, וכדי להימנע מיצירת קהילה סגורה ומבודדת יש למצוא את הנוסחה שתביא לשילובנו ושילובם של הקייסים האתיופים במערך הרבנות.
צריכים לומר זאת אחת ולתמיד - לאחר שלושים שנה בארץ הקודש, אנשי העדה זקוקים למנהיגות אחראית שתקדם את הקהילה כולה בסוגיות הגיור, השחיטה, עריכת חופה וקידושין, גירושין תפילה ועוד. אין עוררין על כך שבשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בנושא, ומשרד הדתות והרבנות מאפשרים לקייסים לעבוד בתור רבני קהילה שמלווים את בני העדה בתחומי האמונה והדת. עם זה, עוד ארוכה הדרך לפנינו.
בקרב רבים מבני העדה האתיופית קיים רצון עז לשמור על המנהגים כפי שנהוגים היו באתיופיה ארץ מולדתם, אך לצערנו עד היום לא השכיל הממסד הישראלי לבחון לעומק את השלכות התמורות התרבותיות והחברתיות שעברו על בני הקהילה מדור ההורים ועד לדור הצעיר בשנות שהותם בארץ, ולפיכך אין זה מפתיע כי קיימות נקודות מחלוקת עמוקות בין מנהגי הקהילה לבין הממסד הדתי במדינת ישראל.
כך, גם רוב לומדי התורה יוצאי אתיופיה, חיים כיום בתסכול מתמשך לגבי נושאים הלכתיים רבים. ברור לכולם שנקודות המחלוקת הללו עמוקות ומתנגשות עם אורח החיים המקובל כמעט בכל בית של יוצאי העדה האתיופית.
בכדי לפתור את הסוגיה, חלק מבני הקהילה שואפים להגדיל את כמות הרבנים הפועלים בקרבם. ואכן, כיום רבנים אתיופים רבים עוסקים במגוון רחב של נושאים שמעוררים בקרב בני הקהילה את הדחף ליהדות. לא רבים יודעים שבבתי כנסת רבים בארץ מתקיימים מידי יום שעורי תורה ואמונה ופיוטי תפילה בעברית שמשולבים עם מנגינה באמהרית. השיעורים נעשים מתוך כבוד למסורת ולמנהגי הקהילה מבלי לפגוע בהלכה היהודית, שיעורים ששומרים על ייחודיות הקהילה לצד שותפות לעם ישראל, וכאיש חינוך אני יכול לומר שאין סיפוק וריגוש גדולים יותר מלראות את כמות בני הנוער והילדים המשתתפים בפעילויות הללו.
אנחנו חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מההלכה, רבים מקרבנו אפילו עברו הכשרה על ידי הרבנות הראשית, ואף פועלים על פי ההלכה היהודית הכתובה בשולחן ערוך. במקביל, יש לזכור ולהדגיש כי לצד אימוץ גישת הרבנות הראשית, ישנה חשיבות עליונה בתיעוד ושימור המנהגים בקהילה, על מנת שהדורות הבאים יכירו וידעו.
הכותב הוא מדריך בכפר הנוער הודיות שבגליל התחתון
 |
|
(צילום: דוברות)
|