ש: יש חיילים דתיים רבים שמתלבטים: לאור הבעיות של חוסר הצניעות הקשות ההולכים ומחמירות בצה"ל, הן בעצם השירות, הן בתרבות הפנאי, ובכלל כל האוירה השוללת דת שהולכת ומתחזקת, שמא יש להשתדל לקצר את השירות למינימום האפשרי, כדי למעט את ההיחפשות המקלקלת?
ת: זו הגזמה, יש אוירה טובה בצה"ל. נכון שיש בעיות. אך השירות הוא מצוה גדולה. כמובן, אדם אינו חייב לחתום קבע, או ללכת לקצונה, ובודאי תלמוד תורה כנגד כולם. אך אם נפשו חשקה לשירות יותר ארוך, מצוה גדולה בידו, ואין לו לחשוש כלל.
ש: בכל זאת יש בעיות קשות של צניעות שאין לזלזל בהן. יש ערבוב הולך וגובר של חיילים וחיילות. יש כפרי נופש מעורבבים על שפת הים ממש וכולם מבינים שאין זה צנוע. יש לחץ הולך וגובר בשיטות שונות על בנות דתיות להתגייס. יש גזרת הזקן הידועה לשמצה, חיילים דתיים מפחדים שיכריחו אותם להתגלח וזה אבסורד, זו מציאות לא בריאה. נתוק התודעה היהודית מרבנות הצבאית היא אסון שאי אפשר לתאר. ואין צריך לומר שחיל החינוך מתערב במה אינו מבין ומכניס תכנים שליליים. קשה לומר שכל זה צירוף מקרים. זו מגמה כוללת, לדלג על הרבנות הצבאית, לדחוק את הרבנות הצבאיים לפינה, לגרש את האלהים מהצבא...
ת: הבנתי, הבנתי. קודם כל, זה נכון שיש מדיניות בעייתית מאוד של ראש אכ"א, והיא גם הורסת את החברתיות הטבעית בצה"ל. אבל, ב"ה רוב הקצינים, הן דתיים, הן חילוניים, הם אנשים טובים ומסורים וישרים והגונים, ואפשר להסתדר איתם באהבה ואחוה ושלום ורעות.
ש: זה נכון. אך אי אפשר להתעלם מכך שחייל כן נחשף רבות לחוסר צניעות ועוד מרעין בישין...
ת: נכון. נכון. אבל על זה נאמר: "שומר מצוה לא ידע דבר רע". ואין לך מצוה גדולה כצבא, של הצלת העם, הצלת הארץ וקידוש השם. ועיין ספר פלא יועץ ערך הצלה, על גובה המדרגה של המציל את הזולת, וקל וחומר המציל את הכלל. בודאי יש בצבא סכנות, גם סכנות מעשיות להיפגע, להיפצע, להיהרג וגם סכנות רוחניות מוסריות. אבל שומר מצוה לא ידע דבר רע. יש לו הגנה אלהית.
ש: סליחה, איך אפשר לומר ששומר מצוה לא ידע דבר רע, כאשר אנו רואים שחיילים נהרגים?
ת: גם אם לא היו בצבא היו נהרגים. למלאך המות יש שליחים רבים. מעישון מתים בשנה אחת יותר אנשים מכל החיילים שנהרגו מאז קום המדינה עד היום. אדרבה, עיין תוספות יבמות נ א, שמצוה גדולה יכולה להאריך חייו של אדם, ושירות בצבא היא בודאי מצוה גדולה. ועיין רמב"ם הלכות מלכים סוף פרק שביעי, שמי שלוחם במסירות, ד' ישמור עליו ולא יארע לו דבר רע. וכמו שאמרנו, אם כן קורה לו דבר רע, זה היה קורה ממילא גם במקום אחר, וכנראה יותר גרוע.
ש: בסדר. אבל סכנות רוחניות יותר חמורות. גדול המחטיאו מן ההורגו! ועובדה שאדם עלול להיכשל באשת יפה תואר, שזה ודאי דבר מגעיל ונורא.
ת: רש"י אומר בתחילת פרשת כי תצא, שזה במלחמת רשות. אכן שם האדם אינו מוגן, אבל במלחמת מצוה הוא מוגן. נכון שיש חיילים שמתקלקלים בצה"ל, אך גורמי קלקול קיימים לצערנו בכל המדינה. גם במקום אחר היו מתקלקלים ואף יותר. וגם בזה אנו אומרים שומר מצוה לא ידע דבר רע. כמובן אם יש לו ברירה בין שתי יחידות, אחת עם יותר יראת שמים ואחת עם פחות יראת שמים, בודאי שיבחר ביראת שמים. יראת שמים מעל הכל. אין כאן שאלה. אך חייבים ללכת לצבא, צריכים חיילים בקבע וגם צריכים קצינים.
ש: אז מי שהולך לצבא יכול לסמוך על ד' שלא ידרדר?
ת: כן. אך אין זה פותר אותו מזהירות. מי שאינו נזהר, מאבד את ההגנה האלהית, כמבואר במסילת ישרים פרק ט, ובעקידת יצחק תחילת פרשת וישלח על יעקב אבינו שהתכונן לתפילה, לדורון ולמלחמה, על אף שהייתה לו הבטחה שד' ישמור עליו. אך אדם שעושה מעשים לא אחראיים, למשל מסתובב בשדה קרב בלי כובע פלדה, מסיר מעצמו את ההגנה האלהית.
ש: ומה "הכובע הפלדה" הרוחני?
ש: כמו מה שנהג הגאון מווילנא כאשר יצא החוצה, לקרוא את ארבעת הפרקים על הזהירות במסילת ישרים ב-ה. כמובן, חייל לא יכול לקרוא כל הזמן 4 פרקים, לכן יתמצת אותם לעצמו, כל אחד כפי עניינו, על קרטון קטן שישמור בכיס ויקרא כל הזמן. ואז הוא מוגן.
ש: ובסיכום?
ת: הרוצים לגרש את ד' מן הצבא לא יצליחו. הוא נמצא שם, בלבם של כל החיילים, גם הדתיים גם החילוניים. ד' נמצא בכל מקום, וקל וחומר בצבא, "כי ד' אלהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם "(דברים כ ד). "כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש" (שם כג טו).
בעריכת הרב מרדכי ציון