ישנם רגעים מכוננים בחייה של אומה. זמנים מיוחדים בהם היא שואפת אויר פסגות ומנסה לנצור את התחושה המיוחדת של עוצמה וגאווה לאומית, של אחדות אמתית המתגלה במלוא זיוה ויופייה.
אולם, רגעים אלו, אותם אנו חשים כעת בימי מבצע צוק איתן, אינם נצחיים. טבעו של אדם הוא לשכוח ואולי טוב שכך.
שחרור הרב הבית והכותל המערבי, צליחת התעלה במלחמת יום כיפור, מבצע יונתן לשחרור חטופי אנטבה ועוד אירועים מרגשים ועוצמתיים השאירו עבורנו ארון של אוצרות מיתוסים החשוב לגאוות היחידה הלאומית אך אינם משפיעים על התנהלותה של מדינת ישראל לאורך זמן.
כאמור, האדם שכחן הוא, "גזרה על המת שישתכח מן הלב" אמרו חז"ל ולא בכדי, על מנת להמשיך קדימה ולהתקדם עם החיים, חייב האדם לשכוח את שריטות העבר ולצעוד בשמחה להמשך הדרך. בחיי הפרט הדבר נכון אך בחיי האומה אסור שכך יהיה.
באותם רגעי עוצמה לאומית, יש לתת את הדעת לתמונה הכללית והרחבה יותר ולצרוב את הזיכרון הנותן כוחות לפעול.
החודש האחרון מטלטל ומסעיר את עמנו ויש לדעתי להפיק ממנו שתי תובנות.
ראשית, יש לנו עם נדיר, אין עמים כאלו בעולם כולו. כמות ההודעות שקיבלתי מחיילי במהלך המבצע בתחינה מכל הלב שנקרא להם לחזית הפליאה אפילו אותי, הרצון הטבעי והבריא הזה של חיילי המילואים, בלי כל קשר לעמדתם הפוליטית או לאמונתם הדתית, הדחף להיחלץ ולהגן על תושבי ישראל מרגש וממלא כוחות.
העוצמה של החיבוק החם מצד ארגונים ומוסדות, עמותות ואנשים פרטיים עבור תושבי הדרום מראה עד כמה טוב לב העם הזה וכמה הקוצים שבשגרה אינם אלא כסות למה שבאמת קיים בפנים.
שנית, החוסן הלאומי. מה שהתגלה בתקופה האחרונה זה בעצם, כל הרוח ומנגינת ה"נגמר לנו הכוח" אינם אלא פרי דמיונם של פרשנים מטעם עצמם וארגוני שמאל קיצוני העושים כל מאמץ להחליש את רוח העם וליצור תמונת מצב שקרית כאילו העם קצר רוח ממהלכים משמעותיים מול האויב.
האויב אינו נח לרגע, הוא עובד ועמל בחזיתות רבות, בפנים ובחוץ, בצפון, בדרום ובמרכז, האויב מנסה לפגוע בישראל ובחוסן הלאומי, אך כעת נפל דבר. העם חזק, ולעם יש חוסן לאומי המשדר לממשלת ישראל איתנות ויכולת עמידה.
את שתי התחושות האלו, האחדות והחוסן הלאומי עלינו לצרוב כעת, זה הזמן בו הן חזקות ומוחשיות אצל כולנו. נזדקק להן בהמשך ובע"ה ביחד ננצח.
הכותב הוא מנהל היחידה האסטרטגית במוא"ז שמרון, המטה לחוסן לאומי וקצין צנחנים במיל'