מעשה ברב סתיו

איך תשובה אחת ספונטנית של הרב דוד סתיו, שניתנה לחננאל ארמן בשבתון של "תורה מציון" מארה"ב, גרמה לו לתמוך בו במרוץ לרבנות?

חדשות כיפה חננאל ארמן 26/05/13 08:02 יז בסיון התשעג

מעשה ברב סתיו
נתנאל דיין, צילום: נתנאל דיין

קצת נדוש לכתוב עוד טור שמביע תמיכה ברב סתיו, אז אספר סיפור. סיפור טוב הוא אף פעם לא נדוש. הסכיתו ושמעו: הרב סתיו נוהג להגיע מדי פעם לשבתונים של תנועת השליחות "תורה מציון" בארה"ב, על מנת לחזק את השליחים ואת הקהילה המקומית. שנה שעברה הייתי בשליחות, שם פגשתי אותו. הרב דיבר בשבת בפנינו ובפני הקהילה, בצורה מרשימה ומעוררת כבוד, גם באנגלית. אבל נו, כאלה רבנים יש הרבה. עוד לא שכנעתי אתכם. לקראת סוף השבתון, היה מפגש שו"ת, וכדרכם של אלו, נזכרים בשאלות הטובות רק כשהם נגמרים. הספקתי בכל זאת לתפוס את הרב, ושאלתי אותו שאלה שכבר הכרעתי לגביה, אבל רציתי לשמוע את דעת הרב.

השאלה הייתה חינוכית. במהלך השליחות ברור שמטרה עיקרית שלנו הייתה להתחבר לבני הנוער המקומיים. עם זאת, פעמים רבות שנוצר מתח בין הרצון להתחבר, לרצון לחנך ולהשפיע. לפעמים הם סותרים. למשל, מזמינים אותך לאירוע שאינו עומד בסטנדרט ההלכתי אליו אתה רגיל, האם תלך? בעצם יש כאן מתח בין הרצון להציב דוגמא אישית בהתנהגות נאותה על פי ההלכה, לבין ההפסד של קשר יקר לנוער, שאין לו תחליף. שהיתי בקהילה נפלאה והתנדבתי בבית ספר נהדר, כך שאירועים קיצוניים לא קרו לנו. מפאת הפרטיות, אני מנוע מלספר כאן על הפרטים הספציפיים של המקרה עליו שאלתי את הרב סתיו. בכל אופן, השאלה ברורה: מבחינה חינוכית, מהו האיזון הנכון בין התחברות וקשר לנוער, לבין הצורך הבסיסי של שמירת כללי ההלכה והמסר החינוכי?

הרב סתיו ענה, כמעט בלי למצמץ: עליך לעשות כל מה שאפשר על מנת להתחבר, כל עוד זה לא יפגע ברמתך הדתית אישית. התשובה הזו מופלאה. אין בה קביעה חד משמעית מה לעשות ללא התחשבות במציאות, אלא רק קביעת מטרות (להתחבר בלי להיפגע), והשארת השיפוט העצמי לשואל. רבנים ומחנכים אחרים ששוחחתי איתם על הנושא, אמרו לי דברים אחרים. דנתי עם מחנך ותיק על תלמיד שמקלל, האם צריך להעיר לו על כך או לא. זו אותה שאלה: אם מעירים, מאבדים את הקשר מפני שהתלמיד לא משוחח אתך בחופשיות, אם לא מעירים, אז מציגים מצג של התגמשות הלכתית וחינוכית. המחנך ענה חד משמעית שהוא היה מעיר לו, וחוששני שכך גם רוב המחנכים והרבנים היו משיבים.

כאמור, הכרעתי בשאלה עוד לפני ששאלתי את הרב סתיו. הכרעתי הפוך מדעתו, והתוצאות היו חד משמעיות: התרחקו ממני, נהייתי גורם זר. לא דוגמה אישית, לא דמות חינוכית, פשוט כלום. כמעט שהיה מאוחר, אבל איכשהו הצלחתי לשקם את המצב במקצת.

לא התגמשות הלכתית וחינוכית, אלא תעוזה ואחריות. הרבנות הראשית צריכה להפסיק להיות מגדל שן שמקרין סביבו סטנדרט שרחוק שנות אור ממצב העם, ולצפות שמישהו יהיה מושפע מזה. העם לא מתרשם מזה שהרבנים שומרים קלה כבחמורה, עד כדי כך שהם לא מוכנים לשמוע אותם תוך הבעת הערכה אמתית. זו לא דרך לרבים. הרב סתיו ביטא בתשובתו אלי עמדה שאומרת: אני מתחבר כמה שאני יכול בלי לשפוט ולכפות, תוך התגמשות שאינה פוגעת בסטנדרטים המינימליים שלי, בלי להיות פחדן. אם נשפיע איכשהו, נפלא. אם לא, לא נורא, הרווחנו לפחות את ההתחברות. לדעתי זו העמדה היחידה שיש לה סיכוי כלשהו להוביל שינוי מהותי ברבנות, שינוי מקיבעון ותדמית מתנשאת ומרוחקת, לחיבור אינסופי, ללא תנאים מוקדמים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן