מינוי הדיינים צריך להיות על פי עקרונות הלכתיים בלבד

עינוי הדין, מעמדם הירוד של בתי הדין בעיני הציבור והתחושה ש"הכל פוליטי". הרב שרלו מבקש מחברי הוועדה למינוי דיינים לבחור דיינים הראויים מצד עצמם ללא שיקולים אחרים

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 15/06/16 12:33 ט בסיון התשעו

מינוי הדיינים צריך להיות על פי עקרונות הלכתיים בלבד
יחצ, צילום: יחצ

במקומות שונים האריכה התורה לעסוק במינוי הדיינים. חלק ממקומות אלה הוא בחלקים הסיפוריים (פרשיות יתרו ודברים) ובחלק הדברים הפכו למצווה. לדעת ראשונים רבים, הציווי בתחילת פרשת ״שופטים״ ״לא תטה משפט, לא תכיר פנים״ ממוען לא רק לדיינים עצמם, כי אם לממני הדיינים. מינוי הדיינים חייב להיות ללא הטיית משפט וללא הכרת פנים. הדיינים המתאימים ביותר חייבים להתמנות.

מיהם הדיינים ה״מתאימים״ ביותר ? התכונות הנדרשות מהדיין רשומות בצורה מסודרת בדברי הרמב״ם בפרק השני מהלכות סנהדרין. נקודת המוצא היא שכמובן מדובר קודם כל בתלמיד חכם, המוסמך לדיינות, בגדול תורה, ובמי שיש לו את הידע ההכרחי לישיבה בדין. מעבר לתנאי יסוד זה מדובר בשני מרכיבים. הראשון פשוט יותר להגדרה, שכן הוא עוסק בתכונות האישיות של הדיינים: אלה שלא נוטלים שוחד, אנשי חיל שאינם יראים מפני איש וכדו׳. מעמדו של הדיין כדמות שהיא נקייה מכל שיקול דעת אחר, מלבד מורא הדין, הוא חיוני לבחירתו כדיין. למינוח ״מתאים״ יש גם משמעות נוספת, והיא המדיניות העקרונית של הדיין. הרמב״ם פסק כי ״אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים. ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות. ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן״. הלכה מופלאה זו מלמדת כי בתוך תחום ההלכה תיתכנה אפשרויות שונות, והדיין המועדף הוא זה שאינו מנותק בשל זקנותו ממעורבות בדעת עם הבריות, אינו אכזרי ורחמן. הלכה זו מלמדת כאמור על אופק הפסיקה האפשרי, ועל התכונות המועדפות של הדין.

כל זה נכון בכל דור ובכל שעה. ברם, בזמננו נדרש הרבה יותר מהמופקדים על מינוי הדיינים. מוסד הדיינות הוא המעצב העיקרי של קדושת המשפחה, ברית הקודש של הנישואין, וסוגיית היוחסין. יסודות אלה אינם מובנים מאליהם, וגם כוח הכפייה שלהם הולך ופוחת. על אף המעמד ההלכתי והחוקי של בתי הדין הרבניים - הדרכים לעקוף אותם מתרבות, ועקיפה זו עלולה להרבות ממזרים, נישואי תערובת, חיים ללא קידושין, ועוד תקלות רבות. באופן פרדוכסלי, כלל לא ברור מה משמעותה של החמרה בהלכה - האם היא תורמת לשמירתה ולנאמנות לה, או שמביאה בדיוק לתוצאה ההפוכה: רתיעה מפני התקשרות כדת משה וישראל בשל פחד מבתי הדין; התעלמות מההלכה וריבוי ממזרות; ועוד רעות רבות וצרות. בתי הדין אפוא נמצאים ברצונם ושלא ברצונם בנקודת מפגש שבין התורה ובין עם ישראל, מעשיהם יקרבום ומעשיהם ירחקום. ככל שנבין יותר כי רק אם בתי הדין יהוו מגדלור של תורה, קדושה, ישרות, מוסריות ואנושיות ירבו הפונים אליהם, ואם חס ושלום יהיה להפך יש דרכים רבות המאפשרות לברוח מבתי הדין - כך נתייצב מול המציאות בעינים פקוחות, ובתי הדין אכן ימלאו את תפקידם העליון.

האם הציבור בישראל משתכנע כי אכן תהליכי המינוי מתבצעים לאור מצוות התורה, ולאור העקרונות היסודיים ביותר שמעמידים את בתי הדין על מכונם? במציאות הנוכחית, כשדיינים אינם ממונים מסיבות שאינם נובעות מכך שאין דיינים מתאימים, נוסף שבר על שבר. לא זה מה שמתרחש באמת, ובשל כך לא זו התדמית הנוצרת. מעבר לכך, זהו גם עינוי דין קשה כלפי הנזקקים לבתי הדין, וגם ערעור מעמד בתי הדין עצמם, כיוון שהציבור נחשף לכך ש״הכל פוליטיקה״, במקום שיראה כיצד הכל מתגייסים כדי למנות את הדיינים המתאימים ביותר, בכל מרכיבי ההתאמה, ובקיום דברי ההלכה האוסרת עינוי דין.

חובה קדושה אפוא היא למנות מיידית את הדיינים הראויים ביותר מצד עצמם. זו הדרך היחידה להעמיד את בתי הדין על מכונם הראוי, ולמלא את השליחות הגדולה שיש להם בעם ישראל. אנו רואים בעינינו, כבר שנים רבות, את התהליך המדרדר של חיפוש האלטרנטיבות, ודווקא שוחרי כבודם טובתם ומעמדם של בתי הדין הרבניים צריכים להוביל במהירות את מינוי הדיינים לאור העקרונות ההלכתיים, וללא שיקולים שאינם ממין העניין.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן