מדוע רבני המגזר עושים שימוש ציני במפקדי הצבא?

"לא ניתן להתעלם מהאופן בו עושים הרבנים שימוש במפקדי הצבא. האם אין במעשיו של אל"מ וינטר שימוש ציני בחסינות לה הוא זוכה כאיש צבא?".יסכה אלפרוביץ על מכתב המח"ט

חדשות כיפה יסכה אלפרוביץ 13/07/14 18:36 טו בתמוז התשעד

מדוע רבני המגזר עושים שימוש ציני במפקדי הצבא?
פלאש 90, צילום: פלאש 90

הימים ימי מלחמה. תנועת חיילים ואמצעי לחימה מורגשת ברחבי הארץ. צווי שמונה מחולקים בנדיבות ואינם מבחינים בין דתיים לשאינם כאלה. כולם זוכים להיקרא לשירות בין בחזית ובין בעורף.

מאחר ועד לשעה זו טרם התקבלה החלטת הקבינט על כניסה רגלית לרצועת עזה מפתיע היה לקרוא את מכתבו של אל"מ עופר וינטר מפקד חטיבת גבעתי אשר הופץ בקרב פקודיו בסוף השבוע האחרון, וזלג במהירות לרשת הפייסבוק ומשם לעיתונות הכללית.

האופן שבו סוקר המכתב עמד ביחס ישיר לזהותו של הכותב, וכך חבריי למגזר שיתפו את העתק המכתב בתוספת מילים חמות לאל"מ וינטר ואיחולי הצלחה לחיילי צה"ל ותפילה לשלומם. לעומת זאת זכה המכתב לביקורת רבה בקרב הציבור הכללי, במידה לא מעטה של צדק. לטעמי אין המדובר בזלזול בעלמא בכל מה שקשור לאמונה דתית, אלא בחשש אמיתי מפני שינוי התפיסה הלוחמתית של צה"ל ע"י גורמים שאינם צבאיים גרידא.

נראה כי ההבדל בהתייחסות למכתב זה מצביעה על שוני מהותי, רחב יותר, באשר לתפיסת תפקידו של הצבא כצבא העם והקפדה על הפרדה מסוימת בין המערכת הצבאית והמערכת האזרחית.

אין זה סוד כי בשנים האחרונות שם לו הציבור הדתי למטרה השתלבות בפיקוד הבכיר בצה"ל מתוך תפיסה כי הצבא עדין משמש לכור היתוך בין חלקי האוכלוסייה בישראל, וכי מוקדי ההשפעה בו הם החשובים ביותר. תפיסה זו היא בין השאר תוצר לוואי של 'תכנית ההתנתקות' אשר בה הגיעה נקודת השבר בין המגזר לצבא כזרוע השלטון לשיא. משבר הפינוי חידד עוד יותר בקרב בכירי רבני המגזר את ההבנה כי יש להשתלב בשורות הפיקוד בצבא ולהשפיע מבפנים על הנעשה בו על מנת למנוע את השבר המנהיגותי והערכי אשר אפשר, במידה מסוימת, את ציות החיילים להוראה זו.

אין הכוונה כמובן ליצירת 'כיסי התנגדות' דוגמת קריאה לסירוב פקודה אלא ניסיון ליצור מערכת ערכית כזו שתמנע מראש שימוש בחיילי צה"ל לביצוע פקודות שאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו של צה"ל כמגן גבולות המדינה ואזרחי ישראל. מובן שתהליך זה נתפס כמבורך וראוי בקרב המגזר הדתי, הרואה את השירות בצבא כמשימה לאומית ראשונה במעלה אשר מגשימה את האמונה הרווחת בדבר היותה של המדינה 'כיסא ה' בעולם' כפי שטבע בזמנו הרב קוק.

בעיני המכתב הזה משקף הבדלים עמוקים בתפיסת המלחמה בין המגזר הדתי למגזר הכללי, באופן שלא ניתן להתעלם ממנו ועוד נידרש אליו כחברה גם אחרי סיום המבצע הנוכחי.

בעוד במגזר הדתי היחס אל המלחמה הוא כאל משימת קודש, הבא לידי ביטוי בשימוש במונח התנכ"י 'מלחמת מצווה' שאליה כידוע מגויסים כל גברי העם ואפילו 'חתן מחופתו' (ולא רק כמליצה כפי שהתפרסם בעבר סיפורו של אהרון קרוב לאחר פציעתו הקשה במבצע עופרת יצוקה), במגזר הכללי היחס למלחמה הוא כאל רע שלעיתים הוא הכרחי, אך היא אינה נתפסת כמשימה דתית אלא כמשימה מדינית אשר יש שיסכימו על נחיצותה ויש שידרשו את מניעתה אף במחיר של כניעה או הפסד טקטי לכאורה, ובלבד שלא להידרש למלחמה אשר תסכן את חיילי צה"ל ותאלץ את מדינת ישראל ואזרחיה לשאת בתוצאותיה זמן רב אחרי שתסתיים.

ההבדלים בתפיסות הינם כה גדולים עד כי לא ניתן להתעלם מהאופן בו עושים רבני המגזר שימוש במפקדי הצבא אשר התחנכו במוסדותיהם על מנת להחדיר תפיסות דתיות שנויות במחלוקת בקרב חיילי צה"ל. האם אין במעשה זה שימוש ציני של אל"מ וינטר בחסינות לה הוא זוכה כאיש צבא, ובעמדה הכללית החיובית בציבור כלפי נחיצותו של המבצע הנוכחי על מנת להפיץ מכתב כזה ללא חשש? ואם אכן מטרתו היתה לעורר מוטיבציה בקרב פקודיו לפני כניסה למלחמה לדבריו, מי עמד מאחורי הפצתו לכלל הציבור ואיזו תכלית צעד זה משרת?

האם לא ניתן לחזק את ידי הלוחמים ולעורר בהם מוטיבציה לפני כניסה אפשרית למלחמה באופן שיעורר אהדה והזדהות, ולא במכתב כמו זה ששלח אל"מ וינטר לפקודיו אשר התקבל בביקורת רבה כאמור ונראה כי רב הנזק על התועלת שבשליחתו ובפרסומו גם יחד?

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן