בעולם העיתונות (או עלוני השבת), קיים מושג של "אין דף ריק". כלומר, מעולם לא תפתחו את העיתון בעמוד 17 ותגלו להפתעתכם שהוא ריק. בסופ"ש האחרון, קרא תיגר על המושג הזה מגזין חדש העונה לשם "קידוש".
מגזין HD, עבה (36 עמודים) וגדול (A4), שמטרתו למשוך את עיני המעלעלים מהעלונים הקבועים אל המתחרה בחליפה החדשה. תמונה באיכות גבוהה של ח"כ ינון מגל כיסתה את עמוד השער עם הכיתוב "סיירת מגל" והבטחה לראיון מעמיק עם הרכש המבטיח של הבית היהודי. אכן, ראיון עם ח"כ מגל ישנו, אך אפילו שני עמודים אינו ממלא (למרות שהוקדשו לו ארבעה), וזה עוד העמודים היותר מלאים של ה"מגזין". לכל אורך העלון, שמוקדש יותר לפרסומות (לפעמים גם פרסומות עצמיות) מאשר לתוכן אמיתי, ניתן לראות חלקים ריקים שמשוועים לטיפת דיו שתכסה אותם.
כבר בעמודים הראשונים ניתן לראות את חצי הכוס הריק של הגולד לייבל גובר על החצי המלא. שני עמודי הפתיחה כמעט ריקים לגמרי. וגם המילים שרייכרט כתב כבר, מלאים בריק עבור הציבור הדתי לאומי, שאיך לומר, תרבות ה"מכוניות.. שעונים.. והחולצה החדשה של טומי" אינם ה"קרקר" והחמאה שלו בלשון המעטה. הציפיה הסטריאוטיפית של ה"מערכת" מגברים שימותו על רכבים ויפלרטטו עם אלכוהול היא כל כך המאה הקודמת. וההתיימרות כבר בעלון הראשון להפוך בקרוב ל"תופעת תרבות", מקרבת את העלון יותר לעבר ה"תופעה" מאשר אל ה"תרבות".
טורו המעונב של עמית סגל אולי היחידי שראוי לעמודי ה"כרומו, בכריכת כרומו עבה" עם המסר לאלו שקשרו את העניבה כדי לקרוא במגזין היוקרתי משהו, כי עליהם להוריד אותה כדי לדבר אל העם. אך גם הוא שכח שאותה "סחבקיות" של בנט היא גם המכשול שלו בדרך לתפקיד הבכיר הנכסף בראש שולחן הממשלה. ואם כבר עושים טור על ספורט, עם כל הכבוד לריקלין (ויש כבוד), את המידע שסיפק לנו על לברון ג'יימס שהוא "ניסה להיות הכל" בקליבלנד ושגולדן סטייט הרבה יותר קבוצתית מהם, כל אוהד NBA חובבן מינוס יודע (אחרי בלאט בגמר זה אומר חצי מהמדינה לפחות). הייתי מצפה ממנו ליותר ערך מוסף בתחום כפי שהוא נוהג לתת בשאר בנושאים בהם הוא נוגע.
אך מה אני יודע, אינני חובב אלכוהול, אולי שתי חליפות וחצי לבשתי במהלך כל חיי ובמכוניות התחלתי להבין רק לאחרונה. אולי החלקים הריקים בדף מיועדים לכוס הוויסקי ג'ק דניאלס בניחוח "מייפל וניל ודבש" שרייכרט יזכור לעולם וכל מטרתו של המגזין הוא שנוכל להעיד על עצמנו כאנשי "חיים טובים, תרבות וויסקי". סליחה, לא אנשים, גברים.