בערב חג הפסח התראיינה ח"כ ד"ר רות קלדרון לערוץ הכנסת, בתוכניתו של חגי סגל, ואמרה כי בראש שולחן הסדר תציב כיכר לחם. כששאלו אותה מדוע היא טענה כי מדובר בהזדהות עם אלו שאין להם מה לאכול.
כשראיתי את התכנית כיביתי אותה מיד מכיוון שלא יכולתי לסבול את התבטאויות אלו. אני מכיר את גישתה של רות קלדרון ויודע להכיל את הדעה של האחר והסיבה שהזדעקתי לא הייתה עליה אישית, אלא מכיוון שזו הייתה תצוגה לבעיה המרכזית שהיא שאין גבולות.
בשנה האחרונה עומד הציבור הדתי לאומי בפני דילמה בשאלה לאן לפנות - האם להתחבר לחרדים או לחילונים. הרבה מהמתלבטים התלהבו מנאום הבכורה של רות קלדרון, שכלל פסוקים, אגדתות וביטויים מהגמרא אך לא ראיתי אותם מגיבים על דברי רות קלדרון.
להמשיך להאזין לדברי התורה של רות קלדרון לאחר התבטאויותיה לגבי החמץ דומה לשחיטת חזיר באופן כשר ולברך על הבשר לפני אכילה.
להזכיר, גם חברתה של קלדרון למפלגת יש עתיד, ד"ר עליזה לביא, אמרה דברים דומים. בנושא נשות הכותל אמרה לביא שהיא רוצה שנער יוכל להגיע לכותל בשבת בבר המצווה שלו ולהניח תפילין.
בשנה האחרונה אנו עדים לדיונים רבים בנושאי דת ומדינה: תנ"ך בגובה העיניים, הרבנות הראשית, נשות הכותל, גיוס בנות לצבא, חוק הגיור, גיוס חרדים זהות יהודית ועוד. ניתן להתנגד לגישה החרד"לית בנושא זה ולומר שדעתם מפלגת את העם, אבל בסופו של דבר, כפי שכתוב במסילת ישרים, שיש 'גן מבוכה' שהוא גן עם שבילים רבים בצורת מבוך ורק מי שנמצא למעלה יכול לומר לאלו שלמטה מהי הדרך הנכונה, כך הדבר גם כאן.
רבנים רבים המשתייכים לחוג המכונה 'חרד"ל' אמרו שכל מי שבעד פשרנות בנושאי דת ומדינה יובל למקומות לא טובים ומתברר שהם צדקו. כשיורדים במדרון הדרך יכולה לעיתים לגרום להתרסקות.
הדבר קשור גם לדיונים על ארץ ישראל. אחד מרבותי אמר לפני הבחירות שהוא מצביע ליהדות התורה מכיוון שאם תהיה תורה אזי יהיה גם ארץ ישראל, אך אם לא תהיה תורה לא תהיה תועלת לעם ישראל.
ראוי שאלו שידונו בנושאי דת ומדינה יהיו כאלו שלמדו את הנושאים במשך שנים רבות. לא ניתן ללמוד מדברי חברי כנסת כאלו או אחרים שאומרים דברים בנושאים שלא מתוך לימוד של שנים בישיבה או התמדה מכיוון שדבריו נאמרים ללא שום בסיס אלא סתם מתוך קריאה, כפי שקוראים להבדיל מסיפורי עמי ותמי.