מסכן הרב אריאל. אחרי שנתקע בתקרת הזכוכית של גיל 70 ולא זכה להיכנס בשערי הרבנות הראשית הוא הולך ומפרסם באתר אינטרנט תגובה לשאלה על השכרת דירות ללסביות. כמובן, בעולם הכה תקין פוליטית, אי אפשר לפצות פה נגד דבר שהוא לא חלק מהניאו-נורמה. אסור לאסור שום דבר, הכל מותר והכל קיים. אסור לחשוב שום דבר שאינו חלק מה'קדמה'. מה זה משנה אם מדובר בבעל קניין שרוצה לעשות בדירה שלו מה שחשוב לו. אז כן, אם בעל דירה רוצה שלא לשכור את הדירה שלו למישהו כי הוא לא בא לו טוב בעין, זכותו המלאה. זה מכוער, זה לא יפה, זה לא מקובל, זו צרות אופקים, אבל מעל לכל עומדת זכות הקניין שלו. לכן גם כל הדיון נסוב סביב המייעץ לבעל הנכס.
כמובן, לשכת הרב אריאל ניסתה לכסות על 'הפשע', באומרה:
"הרב מעולם לא הורה לציבור למנוע השכרת דירות לאדם או לגורם כלשהו. אדרבה, הרב ידוע בפסיקותיו המתירות השכרת דירות לכל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל דת מין גזע ודעה כלשהי. במקרה דנן היה מדובר בתשובה נקודתית אישית לאדם שעמד בפני שאלה חינוכית כיצד להסביר לילדיו שהוא משכיר דירה למשפחה שלא מהנורמות השכיחות, והרב בשום אופן לא אסר השכרת דירה אלא הציע לאותו אדם".
זו תשובת הרב:
"אם שתיהן שוכרות את הדירה בשותפות אל תשכיר. אם אחת שוכרת אתה יכול להשכיר, אך אם יש לך הצעה אחר תעדיף אותה".
עליי לומר שמעולם לא הבנתי את ההיתרים או האיסורים הפרטיים הללו, הרי זה אומר שבתשובה הכללית שלך, אתה מסוגל להכיל מקרי קיצון, ולכן בפסק הלכה מוכרח אתה לציין זאת. "אני סובר שכך יש לנהוג, אך במקרים מסוימים ניתן לעשות כך, ויש על מה להסתמך", הרי יש פסקים כאלו. אך מטריד יותר הזלזול באינטליגנציה של לשכת הרב. זה פורסם באינטרנט, אך עדיין לשכתו טענה כי זו "תשובה נקודתית". אם התשובה נקודתית, שירים הרב טלפון לאדם, יבין במה מדובר לעומק ומה מפריע לאותו בעל נכס וייתן תשובה. ברגע שזה באינטרנט, זה רחוק מלהיות נקודתי.
עצם העניין הוא מה שהזכירה הלשכה בתשובתה - "שאלה חינוכית". רק שיש שתי בעיות עם האזכור הזה. האחת היא שנוסח הפנייה אל הרב לא מזכיר שאלה חינוכית. "פנתה אלי בחורה נחמדה המעוניינת להשכיר את הנכס. הבחורה הביאה לידיעתי שהיא מנהלת מערכת יחסים עם אישה. האם ישנו איסור הלכתי המונע ממני להשכיר לה את הנכס נוכח מצבה הזוגי?". הלכתי, לשכת הרב, לא חינוכי. גם התשובה של הרב לשאלה אינה נוגעת לחינוך, אלא משיבה מה יש לעשות בדירה.
ואם חינוכי, נניח רק לשם הדיון, האם ילדים דתיים לא יכולים לעכל את המציאות בה יש זוגות שלא מתנהלים כמו בדרך התורה? הם לא מסוגלים לקבל בני אדם שמחללים שבת? שיש יהודים שהתורה לא מעניינת אותם? זה יפרק להם את כל תפיסת העולם? איזו רפיסות דתית. אם האמונה, התורה, הדת - כל כך נכונות, מה החשש להכיר תפיסות עולם שגויות(לשיטתם)?