עשרות דגלים בצבעי הקשת מקדמים השבוע בברכה את באי רחוב אגרון בירושלים, הרחוב היורד לכותל ולמקום המקדש, סמל הקדושה של עם ישראל. אתר עיריית ירושלים מציע למבקרים אירועים מיוחדים וביניהם מפרט על מצעד הגאווה המתקיים בסוף שבוע זה בעיר.
בין פרשות השבוע הנוכחיות בלק ופנחס, קיום המצעד מהווה סמליות עצובה, לדברים המייחדים את עם ישראל. רק לפני מספר ימים קראנו על מזימתו של בלעם לקטרג על עם ישראל ולערער על עצם קיומנו. בראותו את חוסן העם שהתבטא בצניעות, הכריז מלחמה רוחנית וקרא לבנות מואב להחטיא את העם. קם אז פנחס ובשם הקודש לקח את החוק לידיו, ופתר את משה מהמבוכה הגדולה.
איני קורא חלילה לאף אדם לעשות מעשה פנחס בדורנו. צדק שר החינוך נפתלי בנט בהשוואתו לחילול שבת, כששאל האם בגלל שכתוב בתורה שמחלל שבת בפרהסיה חייב מיתה, יש מי שסבור שיש להרוג מחללי שבת כיום?! לא זו הדרך. אבל בואו נהיה כנים לרגע, צוונו בתורה באיסור משכב זכר שכונה 'תועבה'. זו לא המצאה שלנו. בשם הפוליטיקלי קורקט, אנו מצווים על עצמנו היום שתיקה בביטויים אלו, קוראים להם "נטיות הפוכות". אבל עם השינוי בביטוי, גם המשמעות שלנו השתנתה, וכך אנו מאבדים חלק משמעותי ביכולת המנהיגות שלנו.
לנזוף במי שהעלה על שפתיו וקרא לקהילה הלהט"בית 'תועבה', כמוהו נתינת דין וחשבון כלפי השימוש של התורה במילה זו. האם אמירותיו של הרבצ"ר הנכנס אלו בהכרח 'דעות חשוכות' כהגדרתה של כרמלה מנשה? מי היא שתחליט שמה שהיה מקובל אי אז ביוון העתיקה ביחסי גברים ואף סוקר בהרחבה על-ידי אפלטון והרודוטוס, הפך למודרני דווקא היום, ואילו הקריאה לשמירת הטבע האנושי בקיום האנושות, נקראת "דעה חשוכה" שצריכה להיעלם מהשיח הציבורי? מותר להגיד זאת בקול!
פעם התגאינו בצבא בזכות הפיתוחים ויכולותינו הצבאיות שהציבו אותנו בקדמת הבמה, כיום הצבא מתגאה בקידמה מסוג אחר. מדור בריאות בחיל הרפואה מסביר כי צה"ל נחשב בנושא יחסו לחיילים גאים מהמתקדמים בעולם, ואף נציגי היוהל"ן מעבירים השתלמויות בנושא עם מקביליהם בנאט"ו או בצבאות אירופה. מבחינתי, הגאווה והקידמה האמיתית הם בני, מפקדו וחבריו, לוחמים בסיירת מובחרת, המנצלים כל הזדמנות לשבת בבית המדרש ולעסוק בתורה.
אין ספק שצריך לדעת להתנסח בצורה נכונה, ולפנות בנועם ובשפה הגיונית ומכבדת. בציבור הדתי לא מתעלמים מהצורך בהתייחסות לנושא. יש מחנכים ורבנים רבים שמחנכים לאהוב את כולם בלי קשר לנטיותיהם המיניות ומלווים בהבנה וחום את הזקוקים לכך. כינוסים רבים נעשים על קבלת בעלי נטיות אלו לתוך החברה, אך כציבור דתי אסור לנו להפוך את הקהילה הלהט"בית למותג ולנושא למצעדים ולגאווה.
אין סיבה והצדקה לגמגם ואין מקום להפסיק להביע דעה בנושא, גם אם הציבור הכללי מתקיף בעקבותיו. לא צריך לחשוש מלנסות להשיב את השפיות לחברה הישראלית, אלא עלינו להילחם על צביונה היהודי והמוסרי של מדינתנו - שבת, כשרות וקדושת המשפחה, בכל האמצעים המתאימים, בין אם בתקשורת ובין אם בחקיקה.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מעלה וחבר מרכז הבית היהודי