סערת חוק הגיור הציפה בצורה חריפה ביותר בעיית יסוד עמוקה יותר :מהי 'דעת תורה' ומי הוא הקובע את זאת. ההתייחסות הרבנית לחוק זה או להחלטת הממשלה העומדת על הפרק ,נחלקת לשלוש קבוצות.
ישנם רבני צוהר והקרובים אליהם הטוענים שהחלטה זו תביא להקטנה משמעותית בבעיה הגדולה של אנשים המרגישים יהודים וישראלים וחיים בתוכנו, אולם אינם נחשבים ליהודים על פי ההלכה. מצב הגורם לנישואי תערובת בתוך מדינת ישראל. לכן החלטה זו חיונית וחשובה.
מן הצד השני ניצבים רבני "דרך אמונה" ועוד הטוענים כי אסור ליצור בתי דין שאינם בשליטה מוחלטת של הרבניים הראשיים ובכלל אסור לנו להקל בדיני הגירות ולסמוך על הדעות המקילות מאחר ומדובר בעניין מהותי של צירוף גרים לעם היהודי, במיוחד לאור העובדה שהרבנים הראשיים מתנגדים אף הם למהלך.
בתווך ניצבת קבוצת רבנים בראשותו של הרב דרוקמן שליט"א יחד עם מרבית זקני רבני הציונות הדתית הסוברים שאכן, לכתחילה אין מקום לבתי דין נוספים ,אולם לאחר מו"מ עם הנוגעים בדבר ובהתחשב במציאות הפוליטית, הם הגיעו לנוסח המבטיח את כפיפות הגיורים לרב הראשי ואת ההנחיה ההלכתית הממצעת בין הדעות השונות.
הוויכוח סביב שאלה זו חושף בצורה חריפה וויכוח עמוק יותר בשאלה כיצד מגבשים דעה מוסכמת להלכה וכיצד יש להתייחס לדעות החולקות. הרבנים השונים הנושאים את דברם בנושא פונים אל חברי הכנסת בדרישה שיקבלו את דעתם כי דעתם היא "דעת התורה האמיתית" .
אולם נשאלת שאלה פשוטה, כיצד יגבש לעצמו איש ציבור או כל אדם פשוט את דעתו. בקול מי הוא צריך לשמוע. על מי הוא צריך לסמוך. מעבר לכך, רבנים שונים כותבים דברים חריפים ביותר על המתנגדים להם ואינם מתייחסים כלל לטענות שכנגד. האדם הפשוט מבולבל וגם חברי הכנסת מבולבלים, למי עליהם לשמוע?
אנשי הבית היהודי כולם, קבלו עליהם החלטה הגיונית ונכונה: לקבל על עצמם את דעתם של זקני רבני הציונות הדתית בראשותו של הרב דרוקמן שליט"א. הרב דרוקמן מתייעץ בסוגיות אלו על הרב יעקב אריאל , הרב זלמן מלמד, הרב נחום רבינוביץ ,הרב צפניה דרורי ועוד. הוא רצה גם להתייעץ עם רבנים נוספים היכולים לענות לתואר זה, אולם הם סרבו.
ברוך ה', בעשרות השנים האחרונות התפתח עולם התורה של הציונות הדתית ומונה היום למעלה 100 ישיבות גבוהות והסדר, בתי מדרש וכוללים, בסגנונות שונים ומגוונים. כן ירבו. מאות רבות של רבני ערים, ישובים וקהילות מכהנים בתפקידים רבניים חשובים. כך שמגוון הדעות הוא עצום ורב.
הדרך היחידה ליצור אמירה רבנית בעלת משמעות היא דרך של אחדות. אחדות איננה אחידות מותר ואפילו ראוי שתהיינה מחלוקות לשם שמים ,כדרכם של תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם. המכבדים זה את זה ומקשיבים זה לזה, למרות חילוקי הדעות הקשים.
אולם בסופו של דבר אם לא נדע לקבל את הכרעתם של גדולי התורה שלנו, של זקני הרבנים, אנו כורתים את העץ שאנו יושבים עליו, את עץ החיים - היא התורה. כי אם אנחנו כרבנים איננו מקבלים את מרותם של רבותינו - גדולי התורה שבדורנו ומקבלים את דעתם, איננו יכולים לבוא בבקשה ודרישה מן הציבור הרחב, איש איש בקהילתו או בישיבתו - שישמעו הם את דעתנו.
הכתובת לדיון, לוויכוח ולשכנוע נמצא בבית המדרש של זקני רבותינו ולא בכנסת ישראל, כי נציגנו בכנסת קיבלו בעבר ויקבלו גם בעתיד את אשר יורו להם רבותינו בכל מה שנוגע לשאלות בעלות אופי תורני -הלכתי.
אגב, השלכות של דיון עקרוני זה באות לידי ביטוי לא רק בדברים הגדולים כמו סוגיית הגיור, אלא בעיקר בדברים יום יומיים פשוטים בהם כל אדם חושב שהוא יכול לקבל כל פסק הלכה שירצה בכל נושא ,כי כמעט תמיד יהיה איזה שהוא רב שיקבל יותר מכולם ועליו אפשר לסמוך. כי אם אין היררכיה רבנית ,הרי שכולם שווים ולכולם יש את אותה יכולת פסיקה הלכתית. כי בהעדר סמכות רבנית עליונה אנו מגיעים למצב בו "איש הישר בעיניו יעשה".
הכותב הוא ראש הגרעין התורני "בית מורשת " מעלה אדומים.