ירושלים על קצה המזלג

בתחילת שנות ה70- כשהאדרנלין זרם בדמי בכמויות, עמדתי בראש האגודה למניעת פעולות המיסיון. הרבה חומר הגיע לאגודה ממקורות שונים ומשונים ומכל החוגים. באחד הימים פנה אלי כתב עיתון "הארץ" ובפיו סיפור: "יש פה במינהלה עובדת שהבן שלה בתהליכי התנצרות. התלבשו עליו מסיונרים והיא לא יודעת איך לחלץ אותו מהם. מה שמוציא אותי מהכלים זה שבאותו חדר בו היא יושבת, הפקידות מנחמות אותה, שטוב שזו הבעיה שלה ולא שהבן שלה חזר בתשובה ונהיה דתי".
נזכרתי בסיפור הזה תוך כדי שיחה עם קצינה בצה"ל שהשתתפה ביום לימודים שנושאו "ירושלים על קצה המזלג".
את יום העיון אירגן פיקוד מרכז ונטלו בו חלק כל קצינות הקישור של הפיקוד. הקצינה עמה שוחחתי נפגעה קשות מכך שצה"ל, צבא יהודי, הולך ומאבד את כל זהותו היהודית ומושך לכל כיוון אפשרי, נוצרי, איסלמי ובלבד שח"ו החיילים לא יושפעו מסמלים יהודיים ומאתרים יהודיים.
היא מספרת: הגענו להר-ציון למה שאמור להיות קברו של דוד מלך ישראל. לא נאמרה מלה אחת על דוד המלך והסתפקו באיזה סיפור ליצני על אוצרות דוד המלך. מאחר ואנחנו בכל זאת בחודש אלול ודוד המלך הוא מחברו של ספר תהילים, ביקשתי לומר כמה פרקי תהילים. התגובה היתה: אי אפשר, צריך ללכת, צריך להספיק ולהגיע למיסגד.
אני מחזיק ביד את סדר היום של הסיור במסגרת יום הלימודים הזה. יום חמישי (האחרון): "הר של אגדות" – סיור משער ציון לשער יפו (בפועל היו מספר דקות ליד קבר דוד המלך ומיד לאחר מכן לצריח המיסגד ולמינזר).
"הסהר על קו הרקיע" – תצפית איסלם. צהריים: "קרובים קרובים" – עין כרם – נצרות (ביקור בשתי כנסיות). ערב: "האור בקצה המנהרה" – מנהרות הכותל.
ביום ששי, בוקר: "תה עם הנציב העליון" – תצפית ארמון הנציב.
שמא סבורים אתם שהחיילות-קצינות ביקרו בכותל המערבי – טעות בידכם. אפשר מבחינת צה"ל להסתפק בסיור יבש ביותר מההיבט היהודי השורשי במנהרות הכותל. הכותל המערבי הוא טאבו. מה כבר יש לומר עליו, ולמה לעורר רגשות יהודיים שורשיים?
יש להניח כי הרבנות הצבאית על כל שלוחותיה, מקיימת בימים אלה, חודש אלול, מסע התעוררות ברחבי צה"ל ומנחילה ערכים יהודיים לחיילי צה"ל במיוחד בכל מה שקשור לחגי תשרי. אלא שצה"ל כצבא ורמטכ"ל צה"ל, משדרים לאורך כל הדרך חיבור קלוש למורשת היהדות. מסע התעוררות של חודש אלול, יהיה מוצלח ככל שיהיה, אינו יכול לבוא במקום אוויר. הפיקוד הצה"לי עובד לפי הלוח הלא יהודי והוא רחוק רחוק מידיעת יהדות והקניית יהדות. נכון, צה"ל אינו יכול לבוא במקום בית-ספר תיכון ותוכניות הלימודים, אבל כיצד אפשר במדינה יהודית לעצב תוכנית סיור בירושלים בלי לנפח את האגו היהודי של החיילים? ישראלים נוסעים בהמוניהם לחו"ל ומשתבחים בגאוות העמים ואתריהם היחודיים, ומשום מה בזים לעברם היהודי ומפנים עורף לביתם.
ככל שצה"ל ירחיק את חייליו מהכותל המערבי, ממערת המכפלה, מקבר רחל, מחורבת רבי יהודה החסיד, מדמותו של דוד המלך, מהבית הראשון מהבית השני וכו' כך יגדל האחוז בסקרים המצביעים על היעדר מוטיבציה בקרבם. ה"פאבים" אינם תחליף. גם לא חיילות לוחמות.

דברי הכותב אינם מייצגים בהכרח את דעת בעלי האתר