"והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" (כה,כג)
הצלפת-חוק בפני יהודים
נפתח במשפט הסיום: ייחקק מיד חוק הלאום היהודי; בלי שהיות ובלי אבל ובלי "נמתין לעיתוי מוצלח" ובלי "שעת הכושר" ובלי "מה יאמרו" ובלי גמגומים. סיבת הבהילות: לא אויבינו מחוץ אלא... מבית.
לאחרונה התלקחה שוב המחלוקת סביב הצעת חוק הלאום היהודי. הנושא נכרך ונסרך בנקודת זמן זו כתוצאה מפיצוץ המו"מ עם הפלסטינים סביב חזון המדינה הדו-לאומית. נקודת הפתיחה שלנו למשא-ומתן עם הפלסטינים היתה הדרישה להכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי, אך אויבינו במאה השנים האחרונות, מאז דמדומי השלטון הטורקי בארץ ישראל, מתעקשים ומסרבים בכל תוקף. אך כאמור, לא משא-ומתן זה, לא אדון ג'ון קרי האמריקני, ולא איומי הפלסטינים בהקמת מדינה חד-צדדית בחסות האו"ם, לא אלו המניע לדבריי הנחרצים.
לאסוננו, גם בקרב יהודים רבים וטובים(?) הכרה זו מוטלת בספק ואף בשלילה. עם התגברות התפיסה הפוסט-ציונית והפוסט-לאומית, והאלהת זכויות הפרט אל(על) מול(מעל) הכלל, נחלשת וגוועת ההכרה בצורך בכלל של 'מדינה יהודית'. אחת 'הכוהנות הגדולות' הלוחמת נגד הצעת חוק הלאום היהודי היא שרת המשפטים, המייצגת עמדה אנטי-פטריוטית, הראויה לכל גינוי, וזאת בניגוד לחינוכה ה'ביתרי'. אבוי לזקנותה שביישה את ילדותה! גישתה זו, ושל שכמותה, פועלת גם כבומרנג סביב שאיפתה להצליח ב'שיחות השלום' שהיא מובילה. היא, ושכמותה, בהתנגדותם לחוק הלאום היהודי, מעודדים את אויבינו לסרבנות. איך היא יכולה לדרוש מהם מה שהיא עצמה מתנגדת לו? "חִזרו לאירופה" - אמר אחמד טיבי, ושרת המשפטים מהנהנת בשתיקתה...
מדינת לאום, לא דת
אכן, אישי ציבור והגיגנים מפמפמים בשקר כאילו חוק הלאום היהודי יהפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה, או לפחות למפעל של גוש-אמונים וש"ס. יתכן שגם 'האדם ברחוב', גם אם הוא ציוני ולאומי ופטריוט, חושב כך. ולא היא! החוק המוצע הוא אלמנטרי וחף מכל כפיית יהדות, דת או ימניות פוליטית. הנה העובדות:
על שלחן הכנסת הקודמת הונחה 'הצעת חוק יסוד - ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', עליה חתמו 37 ח"כים מסיעות רבות. ההצעה לא קודמה וכנראה נבלמה ע"י מתנגדים אנטי-פטריוטים ו/או תמימים המחפשים ומאמינים ב'שעת כושר'. על מדף החקיקה של הכנסת הנוכחית הונחה הצעה דומה (בט"ו באב אשתקד) מטעם שלשה יושבי ראש של סיעות הקואליציה: הבית היהודי (איילת שקד), הליכוד (יריב לוין) וישראל ביתנו (רוברט אילטוב). נעדרים, כמובן ולאסוננו: 'יש עתיד' ו'התנועה' (מעניין איך יצביעו ח"כיהם הציונים-דתיים, לכאורה, כמו הרב שי פירון, אלעזר שטרן ועליזה לביא).
מה כתוב בחוק? עיקרו היא הצהרת הפתיחה: "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי בו הוא מממש את שאיפתו להגדרה עצמית על-פי מורשתו התרבותית וההיסטורית". וכדי למנוע טעות, או אשליה, מיד מוצהר כי משטר המדינה הוא דמוקרטי! המשמעות של הצהרת הלאום היהודי מתבטאת במיקבץ סעיפים החקוקים כבר היום והפיכתם ל'חוק יסוד' וזהו; כמו חוק השבות, המנון 'התקוה', הדגל, סמל המנורה, השפה ("לשפה הערבית מעמד מיוחד..."), לוח השנה (יום העצמאות, יום הזכרון, ימי מנוחה בשבת ובמועדי ישראל במתכונת החוק הקיים), זיקה למשפט העברי (בדיוק בנוסח הקיים כיום), שימור המורשת התרבותית וההיסטורית (בצד איפשור לכל מיעוט לממש את תרבותו) וזיקה לקהילות ישראל בחו"ל.
בנוסח שעל שלחן הכנסת הנוכחית נוסף איזכור "ברוח העקרונות של ההכרזה על מדינת ישראל". זו בעצם אבן השתיה; ב'מגילת העצמאות' הביטוי 'מדינה יהודית' מופיע שלש וחצי פעמים, כולל משפט הסיום הבן-גוריוני המפורסם: "לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל... זכות עם היהודי לתקומה לאומית בארצו... ב-29 בנובמבר 47 קיבלה עליה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל... לפיכך נתכנסנו אנו, חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" (מחיאות כפים!).
ונחתום במשפט הפתיחה: ייחקק מיד חוק הלאום היהודי!
* * *
בפרשתנו נמצא פסוק המנדט שלנו על מדינת הלאום היהודי, והוא צוטט בראש המדור: "כי לי הארץ"; "אם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא... ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י הראשון בתורה). "הארץ" בפסוק זה איננה מוגדרת בגבולותיה. אך בפסוק נוסף, לאחר מתן תורה, מצינו הרחבה: "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות יט,ה). כנראה שארץ ישראל השלמה מותנית בהיותנו סגולה ו'אור לגוים'...
(נכתב במוצ"ש אמור)