כולם זוכרים את הביטוי החריף של המשורר חיים חפר שאמר "מה הביאו המרוקאים? קברים ומופלטה". אמירה שללא ספק מבטאת רדידות, בורות, שטחיות, התנשאות וניסיון לבנות סטריאוטיפ על קהילות שלמות בישראל. מול אותה בורות מבישה עלינו להתייצב ולחשוף את העושר התרבותי והרוחני של קהילות ישראל בספרד ובמזרח ובתוך זה קהילת יהודי מרוקו המונה למעלה ממיליון איש, תרבות שיש בה תכנים ומסורת עשירה בת כ- 2000 שנה שרחוקה מלהתמצות באכילת מופלטה וריקודים בחגיגות המימונה.
הטעימה, הלגימה והריקוד הנהוגים בחגיגות המימונה, באים לבטא את הקרבה והאהבה ההדדית שאנו שואפים להנחיל בקרב סובבינו כשברכזן נמצא הרעיון של הבית הפתוח לקידום ידידות ורעות. יחד עם זה, הרי שאם נישאר רק עם אותה מעטפת בדמות תלבושות ומתוקים הרי שאנו מפספסים את המסר האמיתי.
מעבר למסרים של הידידות, ישנם מסרים של דת ואמונה, ציונות, לאומיות, המשכיות, התחזקות בלימוד ובעיקר ציפייה בגאולה. מעבר לכך, המציאות מוכיחה שכאשר ממשיכים לעסוק בשטחיות ובמעטפת מבלי להכיר את התרבויות השונות ותרומתן לתרבות עם ישראל בכלל, תחושת הניכור והתסכול רק תגבר. זאת משום שקהילות ישראל נשארות מחוץ לסיפור התרבותי של כלל החברה בעם ישראל. והנה לך חלק אחד לא מכיר את החלק השני של העם ומורשתו.
בשנים האחרונות ניתן להבחין ברתיעה ובסוג של אכזבה של רבים מבני הקהילה המרוקאית מהאופן שבו המימונה נחגגת כיום. אני בהחלט יכול להבין את אותה רתיעה שנובעת מאיבוד האינטימיות שהייתה פעם לחג זה. אמנם חלק מהותי מהחג בא לידי ביטוי בפתיחת הבית לכל דכפין, אבל בשנים האחרונות נראה כי ארועי החג איבדו מצביונם המשפחתי והמסורתי והפכו בעיקר לארועים בעלי נופך פוליטי ולדרך של פוליטיקאים לקושש עוד מספר קולות בדרך לקלפי.
אין לי טענות כלפי אותם פוליטיקאים שבאים לחגוג את המימונה ומצטלמים עם המופלטות והביגוד המסורתי. עם זאת, בהחלט הייתי מצפה מהם שלא יסתפקו בחגיגות המעטפת בלבד ושיובילו מהלכים אמיתיים במוסדות חינוך ובמערכות החברתיות על מנת לעודד את הכרת תרבות המזרח ותרומתה הכבירה לחברה הישראלית. התרומה כוללת עושר תרבותי שבא לידי ביטוי באמצעות סופרים יוצרים, משוררים, תלמידי חכמים, רבנים ושאר אנשי רוח (כשמדובר בתלמידי חכמים וביצירותיהם, הרי שגם בישיבות ובמוסדות ללימודי קודש נעלם מקומה של היצירה התורנית המזרחית על כל חכמיה), מפעלים לציונות, מערכות ביטחון מנהיגים ואנשי רוח שקרוב ל-70 שנה לאחר קום המדינה עדיין לא מצאו את מקומם בספרי הלימוד והיצירה התורנית בישראל.
כפי שאני נוהג לומר מעת לעת, שינוי אמיתי מתחיל בחינוך. לפני כשנה זכיתי לקחת חלק בוועדת ביטון ששמה לה למטרה להוביל להעצמת הזהות של יהדות המזרח בתכנית הלימודים הקיימת במשרד החינוך. אחת המסקנות העיקריות של הוועדה, מצביעה כי נדרש לאזן את תכניות הלימודים שנלמדו במערכת החינוך במשך עשרות שנים. ביכולתן של מסקנות הועדה להביא לכך שכל תלמיד בישראל יכיר לעומק את מגוון העדות בישראל ואת תרומתן האמיתית. אני מקווה שהמסקנות ייושמו במלואן ויובילו מהלך לשינוי אמיתי.
עלינו לזכור כי אנו נמצאים בתקופה חשובה מאין כמותה. בעת האחרונה אנו זוכים לראות בחשיפתם של פרקים יפים וחשובים המעידים על התרומה הגדולה של עדות המזרח לחברה הישראלית במגוון תחומים. אימוץ היבטים שטחיים הוא חטא בל יכופר ועוול גדול כלפי קהילות ישראל. עלינו להפנים שהכרת מורשת קהילות ישראל וקבלת כל קהילה וקהילה דורשת יותר מאשר תמונה עם מרוקאים בחגיגות המימונה.
הכותב הוא ח"כ לשעבר וכיום יו"ר ברית יוצאי מרוקו בישראל.