בימים האחרונים אנו שומעים מכיוונים שונים שחוק הגיור של ח"כ שטרן בא לפתור את בעיית ההתבוללות, ומתנגדי החוק נתפסים בדבר שולי - בכבודה של הרבנות הראשית. האמת היא שונה - אנו עומדים בפני בעיות כבדות משקל אשר חוק הגיור מביא בחובו. חוק הגיור לא פותר בעיה כלשהי, אלא רק מעצים בעיות קיימות ומייצר גם חדשות .
ראשית, הצורך בחוק הגיור מוסבר בידי מוביליו - ובהם ח"כ שטרן והרב סתיו - בכך שישנה בארץ התבוללות בהיקף רחב. אם נבדוק את הגורם לבעיה זו נגלה שזהו חוק השבות, אשר מגדיר מאות אלפי גויים גמורים כיהודים. בעוד שליחי הסוכנות מגייסים בחו"ל עולים גויים למהדרין, מחפשים כאן בארץ להופכם ליהודים - לפחות על הנייר - בדרכים עקלקלות בחסותו החייכנית של חוק הגיור. במקום לפתור את הבעיה, העלאת גויים בלתי פוסקת, מותירים אותה על כנה ומחפשים לה פתרונות עוקפי הלכה. אם ההתבוללות היא הבעיה, צריך למנוע אותה מלכתחילה. לא להכשיר אותה באמצעות הגמשת ההלכה. יתירה מזו, יווצר חשש שחוק הגיור יביא בלא כוונה לנישואי תערובת, משום שהרבנות לא תכיר בגיור ולא תאפשר לרושמי הנישואין לחתן גר כזה והציבור לא ידע על כך.
בדבריו בתקשורת הרב סתיו גם טוען כי כל גיור יאושר בסופו של דבר על ידי הרבנות הראשית, וכך לא יהיה גיור בלא קבלת מצוות או גיור למראית עין. הלוואי, דא עקא מי שעומד מאחורי הצעת החוק ומקדמה בכל מקום זה ח"כ אלעזר שטרן, אשר מצהיר תחת כל עץ רענן על הצורך להוציא את הגיור מידי הרבנות. לכן גם אין שום איזכור של הרבנות הראשית והרבנים הראשיים בהצעת החוק, ולפיכך משמעותו היא מתן חופש החלטה לכל בית דין עצמאי. יתר על כן, הסמכות המוקנית לרב הראשי לחתום עם פקודת ההמרה (ההליך הביורוקרטי החוקי הנצרך כדי להכיר בגיורו של אדם) יכולה להתפרש על ידי בג"ץ כצורך טכני בלבד, ולא שיש בכוחו לסרב ולפסול גיורים. לפיכך, לפי הצעת החוק, אי אפשר להסתמך על הרב הראשי כסמכות עליונה, כיון שכלל לא בטוח שתישאר בידו סמכות כלשהי.
מאותה הסיבה גם אי אפשר לבטל את החשש מהשפעה רפורמית בתואנה שרבני הערים הינם מקובלים על כולם, שהרי אין סמכות כלשהי שתגביל את הגיורים בבתי דין עצמאיים. אם יוקם בית דין רפורמי שיעסוק בגיור, מי יוכל להגביל את סמכותו למנוע מ"גיוריו" להיות קבילים מבחינה חוקית? חשוב גם לשים לב כי רוב נציגי הציבור שישבו בוועדות הכנסת בדיונים בנוגע לחוק הגיור, היו נציגי ה"יהדות המתחדשת". לא בכדי הם עוקבים מקרוב אחר החקיקה, אלא יודעים הם שיש להם בזה פירצה להיכנס בה.
לגבי הטענה שמעלה הרב סתיו שהיסטורית עסקו רבני קהילות שונות בגיור, אכן העובדה נכונה אך אין להסיק ממנה שכך יש לנהוג היום. רבני הקהילות בגלות היו הסמכות העליונה במקומם, ולכן הם אלו שעסקו בכל צרכי הקהילה והגיור בכלל זה (ואז הגיור לא היה פופולארי כמו בימינו). ככלל אנו שואפים להחזרת הסנהדרין שהיא תייצר קו אחיד לגיור. בנתיים התקדמנו והרבנות הראשית היא הגורם האחראי אשר מרכז את הסמכות הדתית במדינת ישראל, ואין מקום לפגוע בסמכותה בתואנות שבגלות היה אחרת. הפרטת סמכויות הרבנות היא החזרת הגלגל לאחור, ונסיגה מהמעמד שהרבנות קיבלה בדורינו.
לא מעט גרים סיפרו באחרונה על חשש למעמדם בהמשך, כיון שהחוק יפורר את הקונצנזוס שסביב הגיור ובעוד שנים כאשר ילדיהם יבואו להתחתן אין שום ערבות לכך שהגיור שלהם יכובד בידי כולם. בעוד עד היום הגיור היה הליך מורכב אשר מי שעבר אותו קיבל הכרה מלאה מכולם, מעתה והלאה כל גיור יבדק שבע עיניים ולא יחשב להוכחת יהדות.
לכן, לאור סיבות אלה, הגוף הרשמי היחיד במדינה האחראי על יישום ההלכה בחיי היום יום במערכת הממלכתית, הוא הרבנות הראשית. אותה יש לחזק, ולמרות שיש מה לשפר, אסור לנו לחזור לימי הגלות באמצעות הפרטה של הסמכות הדתית הממלכתית העליונה. אסור לנו להוציא סמכויות מידיה, כי המדרון תלול מאד.