שישים ותשעה מושבים היו לגוש הימין-דתיים בכנסת השש עשרה שהתפזרה השבוע. נכון, הייתה תנועת מושבים שמאלה בסוגיית ההתנתקות, אבל אנחנו טענו ובצדק, שבבחירות 2003 רוב העם בחר בימין, ושרון פשוט גנב לנו את הקולות. לצערנו, כמו שזה נראה עכשיו, כנראה שהטיעון הזה לא יוכל לשמש אותנו בשנים הקרובות. איך שלא נהפוך את הסקרים המתפרסמים בימים אלו מידי שעתיים, הגוש הימני-דתי נע באזור הארבעים מנדטים, ומהווה, למי שלא חזק במתימטיקה רק כשליש מכנסת ישראל. סביר להניח שגם התחזקות אפשרית של הליכוד לא תהפוך לגמרי את התמונה. אולי היא תביא את הגוש הימני לאזור החמישים מנדטים, אך כל עוד 'קדימה' תמשיך להיות מפלגה גדולה, הימין יישאר מיעוט. השינויים הללו במפה הפוליטית מצטרפים לתחושות הפוסט-טראומתיות של ההתנתקות, ומחזקים את הרגשת המיעוט שהולכת ומתבססת בציבור הכתום. הציבור שבשנה האחרונה עמד במוקד ההתעניינות וכיכב בכותרות החדשות, חדל לעניין את החברה הישראלית. המצוקות החברתיות של המגורשים לא מטרידות באופן משמעותי את סדר היום הציבורי, ואפילו מתנחל שנרצח בפיגוע מגיע רק לעמוד 6 ב'ידיעות אחרונות' ללא שום אזכור בשער. האיחוד הלאומי החל בימים האחרונים קמפיין בחירות תחת הכותרת 'הכתום חוזר'. האמת הכואבת היא שהכתום לא הלך לשום מקום, הוא היה כאן כל הזמן רק שהפסיקו להתייחס אליו.
אמנם העם לא נעשה שמאלני יותר, אלא רק יותר אדיש, ובכל זאת, השורה התחתונה היא, שקשה לדבר עכשיו בשם הרוב, וכל מה שנשאר הוא לשווק את האידיאולוגיה כפי שהיא, גם אם כרגע היא נחלתו של מיעוט.
מהבחינה הזאת, אין כמו חנוכה כדי להמחיש שיש דברים יותר חזקים מרוב, גם אם הם לא מנצחים בקלפי. חנוכה הוא הרי החג של החלשים ושל המעטים, הוא החג של האורות הקטנים שממשיכים לדלוק גם בחושך. האור הכתום החלש שמפיץ הנר הבודד בלילו הראשון של החג, מוסיף והולך ומתחזק מלילה ללילה. כל מיעוט יכול לשאוב מהאור המתחזק הזה את הכוח להאמין בשינוי.