נראה שמחלת העכשוויזם הגיעה גם למחוזותינו. בקושי ארבעה חודשים אחרי הבחירות ופחות משלושה חודשים מאז הושבעה הממשלה נשמעים עוד ועוד קולות מאוכזבים מתפקוד הבית היהודי.
שנים עמדנו מול דורשי השלום עכשיו והמשיח עכשיו והכרזנו כי "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", ופתאום, כאשר עוד לא עבר מושב כנסת אחד, אנחנו כבר מאוכזבים וכבר שולחים את כולם הביתה.
בפוליטיקה אין מושלם ואין קיצורי דרך. פוליטיקה היא אומנות האפשר. בפוליטיקה יש הרבה לכלוך והרבה משחקי אגו אך עדיין זו הדרך לנהל את המדינה ומי שעושה את הצעד ומצטרף למערכת הפוליטית למען עמו ולמען מולדתו, ראוי לכל הערכה.
בטורו, אומר אלעד רוק כי גם בעבר הצביע לבית היהודי-מפד"ל, אך מעולם לא התאכזב כמו הפעם. אכן צודק מר רוק, תפקודו של השר הרשקוביץ במשרד המדע היה מהמרשימים בתולדות המדינה. וגם הקדנציה שקדמה לכך הייתה מהמרשימות, אי שם בשולי האופוזיציה.
לראשונה מזה שנים מכהנת בישראל ממשלה שהציונות הדתית היא חלק מרכזי בה. לא חלק מרכזי שמחזיק בענייני הדת ומשרד החינוך למען החינוך הדתי אלא חלק מרכזי שבידיו שניים מהמשרדים החשובים ביותר בכלכלה הישראלית. בכלכלה הישראלית, לא בכלכלה הדתית. בפעם הראשונה לאחר שנים רבות המפלגה הציונית דתית פועלת למען עם ישראל כולו, למען מדינת ישראל כולה, ולא עבור סקטור מצומצם.
נראה שעיקרה של הביקורת על הבית היהודי ועל בנט היא בעקבות ההתנהלות בסוגיית הרבנות הראשית. כל אלה שצועקים שבנט צריך כבר להכריז במי הוא תומך הרי מתכוונים בפועל שהוא יכריז על תמיכתו ברב סתיו, ולא נגיד ברב איגרא. אם בנט היה אומר שהוא תומך ברב איגרא הוא היה מותקף לא פחות.
סוגיית בחירת הרב הראשי היא קשה, סבוכה ובעייתית. לצערם של אנשי הבית היהודי היא נפלה לפתחם בדיוק עם תחילת הקדנציה. כנראה שכל החלטה שלא תהיה תאכזב ותכעיס חלק אחר מבוחרי הבית היהודי וצריך לקוות שזה לא יביא לשבירת הכלים במפלגה.
יש בהחלט אפשרות שבבחירות הבאות לא אבחר בבית היהודי ושבפריימריס לא אבחר באותה רשימה לכנסת, אבל בשום פנים ואופן אני לא יכול להחליט כך כבר עכשיו. המלכת המלכים המהירה ועריפת הראשים העוד יותר מהירה חייבות להיפסק ויש לתת לאנשים את הזמן לבצע את מלאכתם.
הכותב הינו יועץ תקשורת