"ויפגע במקום"- התלבטויות ולבטים ערב פינוי

עלייה או ירידה? איך מנהלים מאבק? מה מקומם של המבוגרים? האם אנו שליח האומה? רפי קפלן בלבטים על רקע חלומו של יעקב בפרשת השבוע

חדשות כיפה רפי קפלן 11/12/16 15:36 יא בכסלו התשעז

"ויפגע במקום"- התלבטויות ולבטים ערב פינוי
tps/הלל מאיר, צילום: tps/הלל מאיר

עולים ויורדים בו!

הלבטים והדילמות, ובמה אני מוחלט?

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ..."

ויפגע

אמרו חז"ל שפגיעה לשון תפילה. כאן תיקן יעקב תפילת ערבית.

אך למה בלשון פגיעה? אולי כי יש כאן מפגש/פגיעה/התנגשות בין ערכים שונים.

עזיבת ארץ ישראל.(גלות ראשונה, חושך...ולכן יש לתקן את תפילת הערב) מול מצוות כיבוד אם ואם, ושמיעה בקולם.

במקום

אחד מכינויי הקב"ה. ("המקום ירחם עליהם" "כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ "...)

מתוך תחושות הבדידות בודאי פונה הוא במר ליבו לרבש"ע בתפילה עמוקה.

אך המקום הוא כמובן גם מקום גיאוגרפי. מקום מאד מסוים. לא במקום סתם (שווא מתחת לב') אלא במקום , בפתח, כפי שכותב רש"י:

"לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר..."

אני יושב וכותב שורות אלו כשמעל ראשי הישוב עמונה, ומימיני,כ2 דקות נסיעה, אותו "מקום" אשר נקבע על ידי הארכיאולוגים וחוקרי המקרא כמקום חלום יעקב (בכפר ביתין שבין עפרה לבית אל).

אכן מקום מיוחד. מקום עם היסטוריה שורשית. כאן באזור הזה ממש קבע אברהם לראשונה את אוהלו בארץ ישראל, ולכאן חזר מהגלות הראשונה שלו, וכאן הוקם הישוב עפרה בתחילת אחיזתנו המחודשת ביהודה ושומרון.

וכאן שוב ושוב התנגשות בין ערכים.

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו ... ( בראשית פרק כח )

ר' חייא ורבי ינאי. חד אמר עולים ויורדין בסולם וחד אמר עולים ויורדים ביעקב.

(מדרש רבה בראשית פרשה סח פסקה יב )

על זה חולם יעקב. הוא עוד יחזור לארץ ישראל. ועוד יהיו עליות ומורדות, ודווקא משום כך, כל כך חשוב שקודם כל יהיו האידאולוגיות גבוהות המגיעות השמימה, והמעשים יהיו מוצבים ארצה ויציבים.

בו בסולם, בכל שלב ושלב של סולם הטיפוס בשיבת ציון,

ובו ביעקב, בכל אחד מישראל בדור שיבת ציון יהיו דילמות והתלבטויות, עליות ומורדות, אך חשוב תמיד שהכל יהיה מבוסס על ערכי שמיים וערכים גבוהים ומתוך כך האחיזה בארץ.

התלבטויות קריטיות בתחומים חשובים

*האם ניתן לישב את הארץ כפרטים. או אפילו כישוב, או קהילה פרטית (גדולה או קטנה) או שמא רק בשם האומה כולה?

*האם בית המשפט יכול לקבוע כסמכות עליונה את סדר העדיפויות בין ערכינו?

ומה קורה כשסדר הערכים שלנו כיהודים שונה? האם ניתן לקיים מדינה כשכל אחד מאזרחיה פועל על פי סדר עדיפות ערכית משלו? ואז מבחינת "איש את רעהו חיים בלעו"?

ומה אם רוב נציגי הציבור בבית המחוקקים חושבים אחרת , בחשיבה ערכית ומעשית מהחלטות בית המשפט, למי הכח להחליט? ומי כפוף למי?

האם החלטת בית משפט, (נכבד ככל אשר יהיה) משולה לחתימת הטבעת של אחשורוש

ובבחינת "אֲשֶׁר נִכְתָּב ...וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הבית המשפט אֵין לְהָשִׁיב" גם אם החוק השתנה לאחר שהתברר שיש דין צודק יותר?

*האם ועד כמה יש להתחשב בהערכות השונות בנוגע לתגובות אומות העולם?

ולאחר כל אלו.

שאלות מאד פרקטיות וערכיות כאחד.

* שאלות שהכרנו כבר בימי בית המקדש השני,

האם להילחם עד הסוף או להציע ברגע האחרון שלפחות "יבנה וחכמיה " יתקיימו?

וכן בימי הגירוש הגדול מגוש קטיף, האם במקביל למאמצים אין סופיים למניעת הגירוש הנפשע של יהודים מארצם לחפש פתרונות מעשיים למעבר מסודר של משפחות המתישבים, או שמא זה רק מחליש, ואין לעסוק "ביום שאחרי" כלל אלא רק באמונה ומאבק נגש הפשע העומד להתבצע של עקירת ישובים בארץ ישראל!?

ושאלות פרקטיות וערכיות מסוג אחר-

*אילו הייתי (וברוך ה' שאינני) בתפקיד שנאלץ לשלוח שליחי המדינה לפנות יהודים מביתם-האם נכון (האם יכול להיות כאן משהו נכון?) לשלוח חיילים או שוטרים?

מחד, השוטרים בדרך כלל מתנהגים באלימות גדולה (ולעיתים קרובות מדי לא מוצדקת!) ,

בחלקם ממש "ששים אלי קרב". אינני יכול לשכוח התנהגותם הגסה והאלימה בפינוים שונים בהם נוכחתי בהזדמנויות שונות, ללא רגישות כלשהי

מאידך, חיילינו לא התגייסו לשם החלשת ארץ ישראל אלא לשם הגנת עמינו וארצינו.

וזאת לעומת שוטרים שנמצאים שם בשכר ותפקיד לאכוף את החלטות הדרג המדיני.

מה הייתי אומר לבני אילו יקבל (ואולי עוד יקבל) פקודה לקחת את חייליו לעמונה ולסייע בפינוי היהודים מבתיהם? מה ירגיש בני כלפי פקודה ארורה שכזו?

נראה שבלית ברירה הייתי מחליט שחיילים יהיו במעגלים החיצוניים, ואת הפינוי עצמו יטילו על השוטרים בפיקוח צמוד של מפכ"ל רגיש למצבים בלתי אפשריים כגון אלו.

עוד רבות ההתלבטויות, והמלאכים עולים ויורדים בי, בראשי , בנפשי.

אך יש גם נושאים בהם אני יותר מוחלט!

*לדוגמא- האם מותר למחות? האם נכון להיות במקום בו נשלחים חיילים או שוטרים בשליחות המדינה ולעמוד כנגדם?

ותשובתי, כן! זו זכות וחובה לעמוד שם ולהביע מחאה נמרצת!

*-האם נכון והאם ניתן למנוע זאת בגופינו?!

ותשובתי המוחלטת: חלילה. אוי ואבוי אם ביכולתנו להכניע את כוחות הביטחון שלנו!

מחאה חזקה וברורה? כן וכן!

גם במטרה לצריבת התודעה הלאומית- שדבר כזה לא עובר בקלות אלא במחיר כבד וכואב ופוצע! אך לנצח את עצמינו? ממש לא.

*- האם מתאים לרבנים ואנשי חינוך להתעמת עם שוטרים (אינני מתכוון חלילה מכות, אלא עצם העמידה בפניהם והגררות על הקרקע או היסחבות בידיהם אל רכבי הפינוי) , ואולי באמת מתאים יותר לדור הצעיר, ולנוער?

* גם כאן אני מוחלט- המבוגרים צריכים להיות שם, ובשורה הראשונה. כן, זה כבודם. להאמין , להיאחז ולשמש דוגמא של נאמנות ואהבה לארץ ישראל (או כל נושא ערכי אחר!). כן, להיות שם ולמחות מחאה נגד החלטות בית המשפט המעוותות.

כן, לזעוק נגד איפה ואיפה, וכן להביע כאבנו על אי הצדק!

לעמוד בשורה הראשונה ולקבוע את הטון ואת נושא המחאה.

ומה עם הנוער? אילו היה בכוחי (ואני מתכונן לנסות) הייתי מביא לכאן (לעפרה) אלפי תלמידים ותלמידות מוסדות החינוך ליום של חיזוק.

חיזוק האמונה וחיזוק העמונה.!

הייתי דואג שבכל פינה בישוב, בבית הכנסת התימני, הספרדי, המרוקאי, האשכנזי, בגבעת צבי, באולפנא, במדרשה ... יתקיימו שיעורים ושיחות בנושא אמונה, אהבת הארץ , אמונה בתהליך הגאולה, אהבת ישראל, התמודדות עם משברים ועוד..

אם חלילה נגיע לשעות פינוי עמונה היקרה, לקיים תפילה מול המקום. תפילה לחיזוק, וקריאה לחיזוק. חיזוק המתישבים היקרים שם, וחיזוק האמונה שעוד נאחז במקומות אלו, וההתיישבות עוד תגדל ותצמח מתוך כל משבר גדול או קטן.

שהמבוגרים יתפללו ויביעו מחאתם מול כוחות הביטחון, והנערים והנערות יביעו תמיכתם תוך כדי לימוד ותפילה בישוב עפרה , רחוק כמטחווי הקשת ממקום מחאת המבוגרים.

*האם אנחנו בתקופה חשוכה של עוד ועוד נפילות? או בתהליך צמיחה?

עדין ו פצועים אנחנו מהסיבוב הקודם של הרס בתי עמונה, וחושש מאד מההרס שיתכן שממש קרב והולך.

טרם יבשו הדמעות מצערעל הגירוש הגדול מגוש קטיף (שבמימדים אחרים לגמרי מגירוש עמונה)

ובכל זאת אני בטוח שאנחנו בתקופת צמיחה.

רואה אני ממשלה נאמנה בהרבה (ועדיין צריכה חיזוק!) לארץ ישראל לערכי ההתישבות, ועמידה מול מתנגדינו בחוץ ומבפנים.

חשוב שנצליח להסתכל על התמונה השלימה, והרחבה יותר של המשך גדילה וצמיחה של מספר היהודים בכל רחבי יש"ע (על אף ניסיונות ההחרמה וההקפאות למיניהם).

אני לא רואה ממשלה הנכונה למסור כיום חלקי ארץ ישראל לידי אויבינו, (גם פינוי עמונה חלילה, איננה במטרה למסור גבעה זו לידי אויבים!)

אני רואה את הירידות , אך עוד יותר רואה את העליות.

אסור לנו לגמגם באמונתנו! אל לנו לראות רק את השחור, אל לנו לחשוש ולפחד , יש רגעים קשים אך המגמה היא עליה!

לסיום,

חשוב לזכור עוד חלק מהמדרש המפורסם על חלום יעקב:

אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר:

מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה!

א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה אמר לו הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה

מדרש רבה ויקרא פרשה כט פסקה ב

יעקב אבינו, באותו רגע של יציאה לגלות , עמד כאן קרוב והתפלל. אומרת המדרש כי יעקב חשש והתמהמה לרגע ואל התחיל מיד לטפס ולעלות באמונה, שלב אחר שלב כלפי מעלה ועל כן הוא נענש, ובעצם בגין התמהמהות זו סבלו בניו סבלי הגלות, ואנחנו חבלי משיח.

בע"ה נתמלא עוז ואמונה, נתקן זאת כיום בשובינו את שיבת ציון, בשעה שנהיינו גם אנו כחולמים, נדאג שהמשך החלום יהיה גם הפעם חלום עם סוף טוב!

חלום של אמונה, נתנקה מכל שאריות הגלותיות באמונה גדולה!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן