חשבתי לתומי שכבר נפטרנו ממנו, אבל הנה הוא בא אליי הביתה. מתחבא בתוך חוברת כחול-לבן, יעני משחק אותה לאומי. יוסי, יוסי, איך אתה עושה זאת שוב. סגרו לך את הדלת אז אתה נכנס דרך תיבת הדואר?. 'יוזמת ז'נבה – מודל להסכם קבע ישראלי-פלסטיני', נשמע טוב, וחיצונית גם נראה טוב, אבל בתוך העטיפה המזמינה, זהו שוב אותו האוסלו, עם הנאיוויות, הויתורים המפליגים, הלחץ לסגור עניין, וכמובן – עם יוסי ביילין, שמהישגיו בתחום השלום אנו נהנים מידי יום. אבל עם כל התלישות שבה, החוברת הזאת גם עוררה בי כמה מחשבות על הצד שלנו - של אלו שלא מסכימים למכור את אימא שלהם בשביל הכרה פלשתינאית. מתי אנחנו לאחרונה הצענו פתרון רציני, ושלחנו אותו לכל בית בישראל??!. כסף אמרתם?, לא נראה לי שזאת הבעיה. אם יש מספיק תרומות להעלות עוד קרוונים על גבעה, ולארגן עוד הפגנה, אז אפשר להשקיע פעם אחת גם בחוברת עם אלטרנטיבה ימנית שפויה להסכמי אוסלו לדורותיהם. בשנים האחרונות כבר נכתבו לא מעט מאמרים ונהגו לא מעט רעיונות בנושא האלטרנטיבה המדינית של הימין. פחות משנה אם מדובר בירדן, באוטונומיה, בקנטונים, או בסוג עלוב של מדינה, ויותר חשוב שנדבר על זה יותר, שישמעו אותנו, שידעו שגם לנו יש רעיונות, ושאנחנו יודעים גם לומר מה כן, ולא רק מה לא. את החוברת הכחולה של החתרנים מז'נבה כבר הנחתי על מדף ספרי המדע הבדיוני שאין לי בספרייה. עכשיו תיבת הדואר שלי מחכה לחוברת האלטרנטיבית. לכו על זה.