לקראת סיום צום יום כיפור כעסתי על ח"כ ניצן הורוביץ שנלחם על כך ששעון החורף יוארך עד לסוף אוקטובר. הצום התארך עד 18:30-19:00 במקום 17:00-18:00 כפי שתמיד היה והחזן בבית הכנסת נאלץ למשוך את זמן התפילה גם לאחר הדילוגים לצורך ברכת הכהנים. נשמע קצת בכייני? נכון שזה לא בשמיים ועברנו את זה, אבל למה באמת כעסתי?
בכנסת הקודמת נלחם חבר הכנסת ממרצ לצד אנשים רבים נגד הדתיים על שעון החורף. אחת הטענות המרכזיות שלו הייתה ששעון החורף מתחיל מוקדם מידי בישראל יחסית לשאר העולם ומכיוון שכך התעשייה בישראל מפסידה כסף רב.
לאחר מאבק לא קל, ניצח ח"כ הורוביץ במאבק ובשנת 2013 קבע שר הפנים גדעון סער ששעון הקיץ בישראל יוארך עד סוף אוקטובר, זאת לאחר שקיבל המלצות מועדה אותה גיבש באותם ימים.
בשנה שעברה שעון החורף הוארך בפעם הראשונה ושנה זו הייתה השנה השנייה לקיומו של שעון חורף עד סוף אוקטובר. הדבר מאפשר לנו להסתכל אחורה ולבדוק את טענתו המרכזית של הורוביץ, שהתעשייה מפסידה כסף בעקבות שעון הקיץ הקצר.
האם באמת המשק הרוויח כסף רב בעקבות השינוי ואכן הורוביץ צדק במאבק שלו? האם החברה הישראלית הייתה זקוקה לצעד זה? האם הדתיים באמת הסתדרו עם השינוי?
כשאני מסתכל על המצב כיום, ככל שמדובר על הדתיים אכן ייתכן שהם מסתדרים. השקר הגדול הוא בנושא התעשייה ומדובר בשקר גדול במיוחד. ראשית, החושך יגיע מוקדם והדבר יקרה בין אם הורוביץ ירצה או לא ירצה. הוא לא יכול לשנות את סדר העולם של הקב"ה, זאת למרות שיש סיכוי לא רע שהוא רוצה בכך.
שנית, אם תשימו לב במחצית השנייה של חודש תשרי, התקופה בה שעון החורף אמור היה להתחלף כמו בעבר, בשעה 6:00 בבוקר עדיין חשוך כאילו היה זה אמצע הלילה. נץ החמה נע בממוצע בין השעות 6:30-6:35 ואור היום מתחיל להיראות בין 6:45-7:00. כזכור, בשנה שעברה קבע השר נפתלי בנט שעובדים יוכלו לאחר לעבודה על מנת להתפלל שחרית בגלל דחיית שעון חורף ופרסם הוראה למעסיקים המתירה איחור של חצי שעה למתפללים, חצי שעה אותה העובדים ישלימו בסוף יום העבודה.
למעשה, עד לפני שנתיים, כששעון החורף היה מתחלף נץ החמה הייתה בסביבות 5:30 והאור היה עולה כבר לקראת השעה 6:00. המשמעות היא שאנשים העובדים בחקלאות ואנשי תעשייה העובדים בבוקר מפסידים שעות עבודה בבוקר לטובת שעות מיותרות (מבחינת תעשייה) בערב.
מה הרווחנו כאן בפועל? אגלה לכם סוד: כלום. לא ברור האם המלחמה הייתה נגד הדתיים, האם הוא טעה בתום לב או שהייתה סיבה אחרת אך בפועל המאבק היה מיותר. לא הרווחנו כלום.
הראל דוידוביץ הוא עורך התוכנית "סורגים שבוע" ברדיו "גלי ישראל".