הרב רוזן: חייבת להיות כניסה דורסנית ולא הומנית לעזה

"חייבת להיות כניסה דורסנית לעזה, לא הומנית. מידה כנגד מידה על הפצצת אזרחים", הרב רוזן קורא לפגוע באופן משמעותי בעזה

חדשות כיפה הרב ישראל רוזן 16/07/14 12:06 יח בתמוז התשעד

הרב רוזן: חייבת להיות כניסה דורסנית ולא הומנית לעזה
הרב ישראל רוזן, צילום: הרב ישראל רוזן

השורות הבאות נכתבות כאשר המדינה כולה מופגזת, מדימונה ועד חיפה. בחסדי שמים כיפת הברזל על ראשינו מהודקת היטב. כל רואיה ושומעיה יהללוה בשערים, ויתנו שבח והודייה לרבון עולם, ותהילה למפתחיה ולמפעיליה. הללו-יה!

ב'משחק המלחמה' הנוכחי, בעת כתיבת השורות, התהפכו היוצרות והתפקידים; יורקי רקטות הטרור הפלישתיים מתרברבים בניצחונות ומדמים עצמם לדוד מול גלית (הפלישתי!), שזה אנחנו. אנו ממוגנים בשריון קשקשים ובכיפת ברזל, והם מחפשים חורים בכיפה, או שמא ממדיה צרים מהקפת כל הראש, כך שיוכלו להטביע אבן בראשנו, חלילה. לצערי אני חש שגם קובעי המדיניות הבטחונית די מסתפקים במיגננת הכיפה ומחכים לאסון, חלילה, כדי להחליט לפעול בדורסנות ראויה.

והדורסנות אכן ראויה, כולל פגיעה באזרחים תומכים ומשתפי פעולה. התנ"ך מדגיש שדוד המית את הצורר דוקא בחרבו של גלית עצמו: "וירץ דוד ויעמוד אל הפלישתי ויקח את חרבו וישלפנה מתערה, וימיתהו, ויכרות בה את ראשו" (שמ"א יז,נא). כך בדיוק נהג גם שר צבאו המהולל של דוד, בניהו בו יהוידע "איש חי רב פעלים" (שמ"ב כג,כ) שנקט בשיטה זהה: "ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" (שם כג,כא). מה מקראות אלו באים ללמדנו? לפנינו הדרכה אלקית-דוידית: להשתמש בנשק של האויב עצמו, בשיטותיו ובחרבו.

לפי דרכנו למדנו כי מכיון שהטרור החמאסי ממטיר אלף פצצות-אש על ריכוזי אוכלוסין, כדי לפגוע באזרחים ודווקא בהם, עלינו לגזול חרבם מידם ולא להירתע מלפעול בחרב דומה כנגד אזרחיהם. אין שיקולי הומניטריות כלפי פלשתינים המחפים על מרצחים ותומכים בהם בצהלת אהדה. פינוי איזורי מגורים נרחבים "ואת טירותם שרפו באש" (כמצוטט בראש המדור) זו דורסנות ראויה בנסיבות שלפנינו. פסוקי 'גזילת החרב והחנית מידם והפנייתם כלפיהם' אינם רק סיפורי מעשה שהיה אלא הדרכה ואולי אפילו צו שמיימי: "הבא להרגך השכם להורגו". לא היתר, ציווי!

ציווי זה, "הבא להרגך השכם להורגו", נלמד מפרשתנו, מצו ההיחלצות למלחמת מדין: "צרור את המדיינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם (כה,יז-יח) מיכן אמרו חכמים הבא להרגך השכם להרגו" (במד"ר פינחס כא). הדרש נעוץ בצמד המילים "צרור... כי צוררים". ולצרור אין הכוונה רק בלב ובגינויי תקשורת, אלא כפסוקי התורה המצוטטים: "ויהרגו כל זכר... ואת טירותם שרפו באש".

כניעה וזעקת 'חדל'!

ובהקשר החמאסי העכשווי; האויב מומחה לתעמולה ולהונאת כל העולם, כולל הונאת עצמו. האויב מתרברב - ומאמין - בניצחונו. הוא מציג את ישראל כנמלטת למקלטים, כרדופת סירנות וכשקועה בדיוני תקשורת אינסופיים על חרדת ילדים ונזקי כלכלה ואיומים בינלאומיים ו"מה יהיה"? כדי להעביר מסר הכרח שלא רק הדובר יבין אלא גם המקבל יקלוט, ובאותו תדר ועוצמה.

לא תהיה הכרעה מול עזותה-של-עזה עד שלא ישמע קול צווחה ותחנונים: חדל-אש! ממכות מצרים למדנו שרק 'מכת ברד' "ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט,כד) מובילה להכרזת האויב: "אני ועמי הרשעים" (שם). רק אז "הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד" (שם כט). ואם מכת ברד אינה מספיקה - לאחריה קיימת 'מכת חושך', ובלשוננו: הפסקת חשמל לאויב (שיא של אבסורד). אמנם החשכה זו לא תיחשב להומאנית בעיני ה'מערב' הצדקני, אבל לנו די באלישע הנביא ששימש כיועץ אלקי נגד מואב: "כה אמר ה'... כל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים" (מל"ב ג,יט). ובלשוננו, חנק כלכלי ומניעת שירותים ציבוריים כולל מים! ולבסוף, קיימת בצנרת גם 'מכת בכורות' אשר בה "אין בית אשר אין שם מת" (שמות יב,ל).

הוי אומר: נדרש מעמד של כניעה ו'ירידה על הברכיים' מצד החמאס, וכל מה שפחות - רק מצמיח ומבשר את המלחמה הבאה. להערכתי, לאחר גינויים צפויים, ה'עולם' יקבל זאת בדיעבד, ואף יודה לנו - בגלוי או בסתר - על ריצוץ ראש הנחש החמאסי וסביבת המחייה שלו: הפונדמנטליזם המוסלמי.

אכן, יש לי עדין בעיה בלתי פתירה אחת, שהיא בעיני העיכוב הגדול בדרך לנצחון: 'השמאל הישראלי הבוגדני'...

(נכתב אור לי"ז בתמוז)

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן