בתחילת השבוע נערכה הפגנה רבתי מטעם ה'מיגזר החרדי' לגווניו, לשבטיו ולחצרותיו, נגד 'גזירת חוק הגיוס'. ההפגנה התמקדה בסעיף המכונה 'סנקציות פליליות' אשר הצית את פתיל להבת המחאה. סעיף זה משחק לידי המעוניינים לשוות לחוק אופי דרקוני, שהרי 'פליליות' משמעה בתי כלא וציד אברכים לקסרקטינים מוקפי חומה. ותיוָצֵר חגיגה תקשורתית, ומי יחמיצנה?
ולגופו של נושא; לצערי שוב גררו את המאבק הציבורי, והפנים-דתי, אל תחת כנפי סיסמת 'חילול השם'. לא פעם הצעתי להפסיק ולהשתמש במטבע זו שאין לאיש מונופול על הגדרתו. בענייננו שני הצדדים מניפים דגל זה; לא ברור האם עוון חילול השם נמצא בחיקם של מחוקקי חוק הגיוס, הכופה לומדי תורה לזנוח תלמודם, או אדרבה יש רבב חילול השם על גלימתם של העומדים מנגד כאשר "אחיכם יוצאים למלחמה" ואתם בישיבה פה? ננמיך איפוא את סיסמאות ההתלהמות, נשפיל מבט יותר ריאלי וניתן דעתנו לכך שהחוק המוצע הוא בלתי חוקתי בעליל וממילא 'עורבא פרח'.
חוק מגזרי הזוי
ה'סנקציות' שבחוק המדובר הן דבר שלא שמעתו אוזן מעולם, בשדה החקיקה הדמוקרטי. מדובר בהטלת עונש קולקטיבי, בחקיקה קבוצתית, מיגזרית. ואפרש שיחתי: המציאו מושג שקוראים לו 'יעדי גיוס', דהיינו קביעת מכסת יוצאי-צבא (ושירות לאומי) המוטלת על ה...מיגזר. והיה אם ה'מיגזר' לא יציית - ענש ייענש! מי? הקולקטיב וכל מי שמשתייך למיגזר. לדוגמא, יעד גיוס בשנה פלונית נקבע, למשל, ל-4,000 בני חיל, מתוך מחזור שנתי של 8,000. התברר כי רק 3,727 התייצבו אל הדגל, למשל, ו-273 חסרים להשלמת מכסת היעד. איפה ואיך 'נצוד' אותם? הפתרון שהחוק מציע: הטלת גיוס כל ה-8,000! נשמע לכם חוקתי? עובר בג"צ? תארו לעצמכם חוק קיבוצי המטיל מכסת ימי מילואים על המיגזר ה...קיבוצי, וָלא - יוכפלו צוי הקריאה בגיזרה זו. חוקי?
גם מי שסובר שבג"צ יאשר חוק מיגזרי (או שלא יוגש בג"צ, אם לעצתי ישמעון. ולמה? שכן או-אז המחוקקים ירוצו לבטל את הסנקציות הפליליות ולהטיל 'כלכליות' תחתיהן, ומצב הישיבות יהיה הרבה-הרבה יותר גרוע! לתשומת לב!) האמנם תופעל הענישה הקולקטיבית? החֶסֶר ב-273 גולגולות יושלם מיידית באמצעות מתנדבים שיָשִישו להשלים את המכסה ולצאת לשוק העבודה. אולי בצירוף תשלום סמלי, כמעשה פדיון הלויים את הבכורות והעודפים נפדו בכסף לגולגולת (משם גם לקוח המספר 273. במדבר ג'). לא לחינם מזדעק הרב שלום כהן, חבר מועצת חכמי התורה מורשת הרב עובדיה זצ"ל, כי "ידרשו מהספרדים להשלים את המכסה, בהיותם החוליה החלשה בעיני הליטאים". סיטואציה הזויה זו מזכירה את גזירת ה'חטופים' לצבא הצאר ברוסיה, עת קהילות נדרשו להעמיד מכסת חיילים 'בפקודה', ודלת העם 'הותנדבו' להיות 'קרבנות ציבור'.
לי זה גם מזכיר אסוציאטיבית את הדילמה החז"לית הנוראית אשר מרבים לדון בה בספרות ההלכתית, ראשונים ואחרונים ועד ימינו. המקור במשנה (מסכת תרומות) ובירושלמי, ונצטט מן הרמב"ם (יסודי התורה ה,ה): "אם אמרו להם (=לישראל) עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם - יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם - אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי (שמואל ב' פרק כ) יתנו אותו להם, ואין מורין להם כן לכתחלה. ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל". שלא נדע מדילמות מוסריות נוראיות שכאלה. אמנם, הגיוס הקולקטיבי כעונש רחוק מאד מהלכת 'קידוש השם' זו, אבל מה לעשות - האסוציאציות עובדות. אבל אל דאגה, זה לא יקרה. המכסות יושלמו בנקל.
אנדרלין תקשורתי
בעצם אינני מחדש דבר; כל המעורים בנושא, ח"כים מכל המפלגות ופרשנים מכל הערוצים, תמימי דעים, מנימוקים שונים, שלא יהיה גיוס כפוי והסנקציות הפליליות הן נפנוף סמרטוט אדום בלבד 'להרגיז את החרדים'. לפיכך הכל מודים כי הזירה היא אך ורק תקשורתית, משני צידי המיתרס.
בעיני תקשורת אלו רואה אנכי, מכסאי האובייקטיבי, גם את המלחמה-זוטא שנרקמה בחצרות הציונות הדתית בקשר להשתתפות בהפגנה זו. שני המחנות מצאו זירה - תקשורתית כמובן - לצחצח חרבות בין חרד"לים הנוטים לחרדיות מול חרד"לים מתונים יותר, כמוני למשל. הפעם פלטפורמת ההתנצחות היא 'חוק הגיוס' ומחר 'חוק הגיור' ומחרתיים 'חוק הדיור' (זה למען החרוז!), ולאחריהם חוק 'כשרות למסעדות הפתוחות בשבת', ו'היתר המכירה קו נטוי אוצר בי"ד' ועוד נטויה יד המחלוקת. ואם לא - התקשורת כבר תדע איך לייצר בקרבנו 'מערכה לקראת מערכה' (שמ"א יז,כא, בפרשת דוד מול גלית). זה לחם חוקה!
(נכתב במוצ"ש פקודי)