'דסקית צבאית לא מהווה כרטיס כניסה בלעדי לגן עדן', טען מי שטען שהצבא נהפך על ידי בני הציונות הדתית למעין עגל הזהב שעל פיו נמדד האדם. אבל למען האמת מסתבר שגם לימוד תורה איננו הכרטיס הכניסה, לפחות הבלעדי והראשוני, לגן עדן. הבה נפתח ספר ונראה:
"אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר?" (בבלי שבת לא, א)
הנה מצאנו את כרטיס הכניסה לגן עדן - לא (רק) קביעת עתים לתורה, לא (רק) פריה ורביה, לא (רק) ציפייה לישועה אלא משא ומתן באמונה, דהיינו ישרות בסיסית בחיי העולם הזה, במשא ומתן, ובחיים החברתיים בכללם. זו השאלה הראשונה שיישאל האדם לאחר מאה ועשרים שנה.
שוויון בנטל איננו עומד בראש סולם הערכים שלנו. הוא עומד ביסודם. אדם שחסרה לו ישרות בסיסית, אדם הנהנה מהביטחון והשלווה שהמדינה מעניקה לו אך איננו מוכן לקחת חלק בעול ההגנה עליה, איננו עובר את המבחן הראשון בכניסה לגן עדן. ואם בזה ייכשל, כל שאר השאלות כבר מיותרות. זה כבר לא משנה כמה הוא קבע עתים לתורה.
יש לא מעט אירוניה בתאריך בה אורגנה ההפגנה של החרדים. היה זה בראש חודש אדר, עליו שנינו: "באחד באדר משמיעים על השקלים". בדיוק בעת הזה היו מודיעים לציבור שעליהם להכין את שקליהם לתרומת המקדש, מהם היו לוקחים את קרבנות הציבור. קרבנות רבים היו יכולים עשירי ישראל לתרום, אבל התורה לימדה שבעבודה הסדירה, בקרבנות התמיד שהוקרבו מידי יום, כל עם ישראל חייב להיות שותף בשווה, עשיר כעני. זהו יסוד מושכל, ישרות בסיסית, הקודמת הרבה לכל מצווה או לימוד. כולם שותפים בשווה ב"עול" תפקודו של המקדש. המקדש הוא מוסד לאומי, וכולם נהנים ממנו. אבסורד הוא שבמקום שהחרדים לדבר ה' יכריזו ביום זה על חובת התרומה לציבור, הם דווקא מבקשים להתחמק ממנו.
הציונות הדתית איננה מתרפסת בפני יפי הבלורית והתואר. היא פשוט השכילה לפתוח את מצרי המחשבה, להכיר בערכים בסיסיים שרק בגינם חברה יכולה להתקיים. חבל שישנם רבים שעדיין לא עשו זאת.
הרב עידו פכטר הוא רב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג, נתניה.