החוויות שלי מהגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון מסתכמות בשתיים עיקריות - חוסר אימון מוחלט והרגשת שותפות.
לא האמנתי שבאמת ככה ממשלה תדרוס ציבור שלם, תתעלם ממה שרב אזרחי המדינה אומרים ורוצים ותעשה ככל העולה על רוחה, ומנגד, הרגשתי שאנחנו שותפים למאבק. כל הציבור הציוני דתי לקח חלק ולא רק הוא, היו שם עוד המון אנשים אחרים. ההרגשה האדירה של עמידה בשרשרת אנושית מגוש קטיף ועד ירושלים, הרגשה של חוליה בשרשרת, של חלק ממשהו אדיר וגדול. ההרגשה שיש לנו חלק במאבק הזה על ארץ ישראל, לישון על האדמה בכפר מימון, ללכת בשדות כדי להגיע לכיסופים. ומפח הנפש כשכלום לא עזר ובסוף גירשו יהודים מביתם.
בזמן המאבק הייתי קומונרית ואז בת מדרשה, אגיד למען הגילוי הנאות. לא הייתי מהמגורשים ועל כן כנראה שאני לא מייצגת את החוויות שלהם. היום אני מתנחלת בעצמי. היום אני זו שמדברים על הבית שלה, שיודעת איך הרגישו אותם מפונים כשהתחילו לדבר על פינוי. בואו בבקשה נחדד על מה באמת מדברים הפוליטיקאים.
נתניהו גרוע משרון. בהצעותיו האחרונות אומר ראש הממשלה את מה שעד כה פחדו להגיד: המתנחלים כבר לא חלק מעם ישראל, אומר נתניהו. זהו נגמר. אתם לא איתנו ואתם לא שלנו, המאבק הזה הוא רק שלכם ולכן תישארו שם לבד ותלחמו לבד. את הצבא, שאתם חלק גדול ממנו, אנחנו ניקח. תסתדרו עם הפלסטינים בבקשה, נמאס לנו להיות המבוגר האחראי.
לא רק ראש הממשלה אומר זאת גם שריו. רק השבוע מנעו יאיר לפיד וציפי לבני העברה של כספים ליישובים כי 35 מהם הם התנחלויות. שימו לב כל השיח הפך להיות 'התנחלויות מבודדות' (בדיוק כמו השיח של 'מבקשי מקלט'. הם כבר לא 'מסתננים' אלא פליטים). לא משנה שהמתיישבים בישובים אלו גרים במרחק יריקה מהמרכז, לאף אחד לא אכפת שרוב חברי ההתנחלויות הם משלמי מיסים כחוק ועובדים במרכז התעשייה הישראלית. הם מבודדים. מבודדים מהתודעה הישראלית החדשה שנרקמת כאן.
זהו המאבק החדש, במאבק הזה אנחנו כבר לא נחשבים אחים.
תפקידנו לשנות את השיח, אבל קודם כל בתוכנו. קודם כל שהמילים 'התיישבות' ו'מתנחלים' לא יהיו מילים גסות בשפת הציונות הדתית. כשקבענו את ביתנו בהתנחלות כל חברנו מסביב הרימו גבה, שאלו 'אתם?', 'דווקא אתם?'. 'לכו לגרעין תורני תעשו משהו עם עצמכם למה בישוב?'.
חברים יקרים, אחים יקרים, יש אידאלים רבים לקיים וכל אחד ממלא את האידיאל אליו הוא מתאים. גם אלו שנמצאים בגרעינים התורניים, גם אלו שלא חברים בגרעין כלשהו, אלא גרים פשוט בארץ ישראל כחלק מהחברה הישראלית, וגם אלו, אנחנו, שגרים בהתיישבות ביהודה ושומרון, כולנו חלק מאותו מאבק וכולנו חלק מאותו עם. אסור יוציאו אותנו מהתודעה של עם ישראל. אולי לא על הכול אנחנו מסכמים ואנחנו שונים אבל זה היופי זו המהות של 'שבעים פנים לתורה', זה עם ישראל.
גם אם בסוף נגיע לפינוי ישובים, לפחות נשאר אחים.