בשורה המבשרת על שישה עשר סנטימטרים שנוספו למפלס הכינרת בזמן האחרון, היא בהחלט בשורה משמחת בימים אפורים, חרף העובדה שלא מדובר בפתרון סופי לבעיות המים שלנו. 'אין כינרת אחרת', אמר פעם הקריין בתשדיר שירות ישן, יתכן וזו הסיבה לכך שעלייה במפלס האגם הלאומי, תורמת מספר סנטימטרים גם למפלס המורל הלאומי. גם 'אמנת כינרת', שפורסמה ברבים בימים האחרונים, היא בהחלט לא המסמך שיביא עמו את קץ סכסוכינו הפנימיים, ובכל זאת היא מעודדת, ומשאירה בפה טעם חזק של עוד. מעודד לתאר את יולי תמיר, ענת גוב, יעקב עמידרור, והרב קרליץ יושבים יחד במשך ארבעה ימים, ומנסחים מסמך משותף, שכולו הסכמות. מעודד לגלות אנשי צבא וביטחון כראש המוסד לשעבר, מפקד חיל האוויר לשעבר, ושני סגני רמטכ"ל בהווה ובעבר, שחושבים שסולידריות לאומית ואחווה, הן מרכיבים 'קריטיים לביטחון הלאומי' והעדרן הוא איום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. מעודדת ההכרה של אנשי שמאל מובהקים בסכסוך המשפחתי, כסכסוך הדורש תשומת לב מיוחדת, לא פחות מאשר הסכסוך עם השכנים. מעודדים השותפות, התמימות, הרצון הטוב, ההקשבה והחזון, המבצבצים ועולים מבין שורותיה של האמנה. ימים יגידו, אם תהיה זו תחילתה של עלייה במפלס ההידברות השפויה, נטולת גידופים ונאצות, וחפה מציניות. מכיוון שקשה להגיע לרוויה ממסמך בן עשרה סעיפים, נטול הסכמות מעשיות, יש להניח שבסופו של דבר תיבחן אמנת כינרת בעיקר בפעולות שהיא תגרור אחריה. ריח של גשם ראשון שהאמנה מותירה אחריה מעורר צימאון גובר והולך, להליכה משותפת נוספת, פרקטית יותר, אם מותר לבקש. אין כינרת אחרת, ואין לי ארץ אחרת, וכמו שאומר החזאי על הגשמים האחרונים: 'זה טוב מאוד, אבל עדיין לא מספיק'.
המפלס עלה
לאחרונה פורסמה בעיתונים "אמנת כינרת". אליישיב רייכנר דן על הרעיון והביצוע.
