האיחוד הלאומי רק העזו לשקול לתמוך בפרץ כמועמדם המועדף להקמת ממשלה, ובשמאל כבר החלו להזיע. אותו שמאל, שמטיח תמיד בימין על חוסר החברתיות שלו, נתקף פתאום חרדה כשרעיון ממשלת חירום חברתית עולה לדיון. מיד כשנודעו תוצאות הבחירות, ציינו במפלגת העבודה בסיפוק שהבוחר רצה יותר מכל סדר יום חברתי. צירוף מנדטיהם של העבודה, ש"ס והגמלאים, טענו החברתיים בשמאל, מבטא רצון עמוק להקמת ממשלה חברתית. והנה, כשבימין מרימים את הכפפה, ובודקים ברצינות, אפשרות לקואליציה חברתית ללא קדימה, השמאל החברתי חוטף רגליים קרות. מה קרה?. קשה לכם להניח בצד את המצע המדיני שלכם לטובת עשייה חברתית?. קשה לכם לראות את זבולון אורלב חוזר למשרד הרווחה ואת יצחק לוי חוזר לעיסוקו בשלום הילד?.
פתאום מתברר שהחברתיות של השמאל היא על תנאי. העיסוק החברתי לשיטתם מבורך כל עוד הוא נעשה בצלו של מהלך מדיני, מטורף ככל שיהיה, ועל ידי תומכי נסיגות. לא יעלה על דעתם תיקון חברתי ללא פינוי מאחז או שניים. הם אינם מסוגלים לעכל תמונות קשות של מתנחלים העוסקים בזכויותיהם של נכים או של עובדי קבלן. הם רוצים את היריבים הפוליטיים שלהם חד ממדיים וצרי אופקים. אל תבלבלו אותם עם ימניים חברתיים, זה הורס להם את כל האג'נדה. על מה הם יכתבו מאמרים פובליציסטיים אם לא על הימניים האלה שמתעסקים כל היום רק בארץ ישראל?
אבל הטענה המגוחכת ביותר שנשמעת ביממה האחרונה על ידי ח"כים מקדימה ומגובה על ידי חבריהם מעדת הפרשנים, היא שהקמת ממשלת חירום חברתית ללא קדימה, היא עיוות רצון הבוחר. מעניין מאוד. הרי כולם מסכימים שרצון הבוחר הוא סדר יום חברתי. האם סדר יום כזה חייב להיעשות דווקא עם קדימה?. עשרים ותשעה מנדטים קיבלה מפלגת אדלר-חורב-ארד. מדובר בפחות מרבע מקולות הבוחרים. מדוע אותו רבע, שעליו נמנים כנראה מרבית הכתבים הפוליטיים, הוא זה שמבטא את רצון הבוחר?. לעבודה-ליכוד-איחוד לאומי יש יחד ארבעים מנדטים. עם הגמלאים ועם המפלגות החרדיות הם סוגרים 65 מנדטים, ללא ליברמן. מדוע קואליציה כזו שתעסוק בסדר יום חברתי-אזרחי היא אינה רצון הבוחר?.
ברור שקיימים פערים גדולים בסוגיות רבות בין פרץ לנתניהו ובין שלי יחימוביץ לאריה אלדד, אבל להזכירכם, כבר ראינו קואליציה משותפת לש"ס ולמר"צ. אם למען השלום, סו קולד, של אוסלו, יכלה שולמית אלוני לשבת עם חרדים בממשלה, למה למען החברה לא יוכל וילנאי לשבת עם אנשי ימין?.