חייל דתי, המשרת בבסיס גדול מאוד בארץ, התבקש לבצע משימה לוגיסטית באחד הטקסים היוקרתיים בצה"ל, שאירע בבסיס. החייל שהגיע לרחבת המסדרים כמו כל ההורים טרם הטקס, נעצר ע"י סוללת רס"רים שפקדו עליו לפתוח את תיקו. החייל תמה לפשר הבדיקה כיוון שהכיר את הרס"רים והם אותו, שכן הם משרתים באותו הבסיס. "מצטער", ענה לו הרס"ר, "אלו פקודות שקיבלתי מגבוה". החייל חש כי משהו אינו כשורה, נעמד בפתח רחבת המסדרים, צפה במתרחש ולא האמין למראה עיניו. כל חייל דתי שכף רגלו דרכה בקרבת רחבת המסדרים עבר בדיקה מקיפה בגופו ע"י סוללת הרס"רים שהובאו מבסיסי הסביבה במיוחד לשם מטרה זו. כמוהו, גם משפחות דתיות נעצרו ונבדקו בקפידה תוך חיטוט מעמיק בתיקיהן, לצד משפחות חילוניות שנכנסו לרחבה באין מפריע. אם הרמתם את הגבות חכו לסיפור הבא.
קצין וחיילו הדתי המשרתים בדובר צה"ל יצאו לפגוש כתב לסיור שטח לקראת הכנת כתבה. כשהכתב נראה באופק דרש הקצין מהחייל הדתי להוריד מיד את הכיפה, "זה לא דוברותי" הוא טען, "זה פוגע בצה"ל תדמיתית". החייל סרב והקצין הציב לו תנאי- או הכיפה או אתה. החייל הסתלק כשכיפתו לראשו.
מקרים אלה ואחרים שארעו לאחרונה אומנם מדאיגים, אך חשוב לציין כי אינם משקפים את המציאות הצה"לית. כחוויה אישית אומר כי המקום אשר אני בא ממנו בדובר צה"ל, היה מופת לישראליות הטרוגנית, מכבדת ומתחשבת. צה"ל הוא ערובה נאמנה לכך שהמתח החילוני-דתי אין בו כדי לנתק אותנו האחד מאחיו, אלא שיש משהו שנתן לאותו קצין את העוז והחוצפה לדרוש מחייל לוותר על אמונתו. יש משהו שנתן לגיטימציה לבסיס גדול בארץ להתנהג כאילו רחבת המסדרים היא מועדון הלילה של צה"ל.
ישנו מיעוט קטן ופחדן בצה"ל (ובמדינת ישראל) המחזיק בעמדות מפתח, שבעזרתן הוא מממש את דמיונו המפוחד. אותו מיעוט קטן ופחדן שכנע עצמו כי ישנה בצה"ל הקצנה דתית, למרות שלא ניתן למנות ביותר משתי ידיים את המקרים בהם חיילים דתיים חרגו מהמסגרת הצבאית בשל יהדותם. הם שכנעו עצמם כי אותם דתיים זוממים להשתלט על צה"ל ולהשליט בו את יהדותם ותפיסת עולמם. הם יצרו לעצמם מפלצות מסוכנות עם כיפה שמהם הם מפחדים ובשל כך הם מבקשים להתרחק ולהרחיק את כולם מהם.
זהו אותו מיעוט פחדן שהטביע חותמו בחיל חינוך ויצר בו פחד כי ענף 'תודעה יהודית' של הרבנות הצבאית, שמונה 12 חיילים ושני קצינים, ישתלט על פעילות חיל חינוך כולו. זהו אותו מיעוט פחדן שהטיל פחד במשרד היוהל"ן ויצא בדוח מעורר תמיהות כנגד לוחמי צה"ל הדתיים בטענה כי הם מונעים מנשים מלהתקדם בשירותן הצבאי. זהו אותו מיעוט פחדן שמפחיד את המנהל האזרחי ואת יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים של צה"ל. זהו אותו מיעוט קטן ופחדן שהניח את כף רגלו גם בדובר צה"ל ומשפיע במידת מה על מדיניותו התקשורתית. בעזרת שופרה של התקשורת אותו מיעוט קטן המציא לעצמו מציאות ממנה הוא פוחד, היא זו שמניעה אותו, והוא משתדל בכל כוחו להפחיד את האחרים.
בהחלט יתכן כי את הבדיקה המשפילה הביאו על הדתיים חבריהם למגזר מישיבת הר ברכה אשר הניפו שלטים פוליטיים בטקס סוף מסלול של חטיבת כפיר אלא ששלושת הטקסים בהם הונפו הנפות שלטים אין בהם הצדקה לפעול בסלקציה משפילה ומפלה שכזו.
אם צה"ל סבור כי חייליו הדתיים אינם "דוברותיים" ו-"מזיקים תדמיתית" והוא מתבייש בהם עדיף היה אם לא היה מגייס אותם מראש. אם החיילים הדתיים עושים טוב בשדה הקרב אך מזיקים בקרב התקשורתי, אז לא תודה. אלא שצה"ל אינו חושב כך וגם לא פועל כך, זהו בסך הכל אותו מיעוט קטן ופחדן. חיילים דתיים ממשיכים לשרת בכל יחידות צה"ל בין אם זה בדובר צה"ל או בפרקליטות הצבאית ובין אם זה בשייטת 13 או חטיבת גולני. איני אומר שאין חיכוכים על רקע דתי- רק השבוע יצאו צוערי קורס קצינים דתיים מטקס בעקבות שירת נשים אלא שמקרים מעטים אלו נפתרים, ויפתרו גם בעתיד, ו"יפה כוח פשרה מכוח הדין" אמרה הגמרא.
חיילים דתיים ממשיכים להרגיש בנוח בדתם, בדיוק כפי שחילוניים בחילוניותם. דתיים וחילוניים משרתים יחד, חיים יחד ויוצרים שיתופי פעולה מוצלחים כפי שהם עושים זאת כיום בצה"ל. כל זאת תוך קריאה נוקבת לאותו מיעוט פחדן כי הם אינן מעוניינים בו ובמציאות הדמיונית שיצר לעצמו. גם דתיים וגם חילוניים יודעים כי אותם אנשים פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם!
הכותב שירת ככתב צבאי בדובר צה"ל