היום יעלון קורא לקצינים לדבר. בשעת המבחן שלו בגירוש הוא שתק: "חשש מהכפשות"

כשיעלון היה רמטכ"ל טרום ימי הגירוש והוא ראה איך מסכנים את בטחון ישראל בתהליך "אנטי דמוקטי" הוא שתק והסביר שחש ש"יזרקו אותו לפח האשפה של ההיסטוריה". על הדוגמא האישית של שר הביטחון

חדשות כיפה משה מאירסדורף, כיפה 18/05/16 16:08 י באייר התשעו

היום יעלון קורא לקצינים לדבר. בשעת המבחן שלו בגירוש הוא שתק: "חשש מהכפשות"
דוברות, צילום: דוברות

האכזבה שלי משר הביטחון, לא התעוררה עכשיו בגיבוי שנתן לדבריו של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בערב יום השואה וגם לא בהתבטאות האחרונה שלו שבה קרא לקציני צה"ל לומר את אשר על ליבם ולא לחשוש.

האכזבה שלי הגיעה אחרי ראיון שנתן בכנס 'מקור ראשון' ו'המכון הישראלי לדמוקרטיה' לפני כשנה לציון עשור לגירוש מגוש קטיף. שם הציג יעלון את החששות שלו לומר את אשר על ליבו. הוא תיאר את השחיתות, את תהליך קבלת ההחלטות בחווה של שרון, את הסלידה שלו מכל מה שקדם לגירוש אלפי יהודים מביתם ואת הסכנה הביטחונית הברורה שעליה היה מופקד כרמטכ"ל ולמרות כל זאת - אז הוא שתק.

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=X3M2fTvOirM[/embed]

כשהכתב המדיני של מקור ראשון, אריאל כהנא שואל אותו בין השאר: "אם זה מעשה מבחינה ביטחונית מדינית כל כך חמור, אם זה מעשה שנעשה באופן לא דמוקרטי, אם זה מעשה שנעשה למעשה בלי להתייעץ עם מערכת הביטחון למה בעצם לא שמת את הדרגות"?

ואז עונה יעלון: " בראיון הראשון שנתתי אחרי שפשטתי מדים שאלו אותי מה מדיר שינה מעיני וחשבו שאני אגיד שהפצצה האיראנית אבל אני אמרתי: השחיתות. אתה נמצא בעמדה שאתה מריח את זה ואתה מבין שיש דברים שהם לא בסדר. אם יש משהו שאתה יכול להציג בפני מישהו ולא משנה אם זה מבקר המדינה או היועץ המשפטי לממשלה אתה עושה את זה כדי שימצו את זה. פניתי למבקר המדינה בכמה דברים שראיתי. אלה דברים שרמטכ"ל לא יכול לבסס חשדות או לפתוח בחקירה. הרחתי את העשן אבל לא יכולתי לגעת באש. המחשבה להתפטר חלפה בראשי, מהרבה סיבות, היו פה מהלכים לא דמוקרטים ומבחינת האופן שהתקבלה ההחלטה. אני לובש מדים ואני שואל את עצמי: נגיד שאני מתפטר-זה עוצר את המהלך, או לא עוצר את המהלך. הגעתי למסקנה שבמציאות הזו לא רק שלא היה עוצר אלא שגם היו זורקים אותי לפח האשפה של ההיסטוריה. עם הכפשות וכו' ועשו את זה גם ככה וזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".

מבחן ה'יעילות'

אני זוכר את האכזבה כששמעתי את זה. גיבור ישראל, מפקד סיירת מטכ"ל, רמטכ"ל, איש אמיץ וערכי לכל הדעות, עמד בפני אחד המהלכים הרקובים ביותר במדינת ישראל. מהלך שעל פי דבריו היה מושחת, לא דמוקרטי וסכנה ביטחונית לעם ישראל והשיקול שלו התחלק לשניים: האם זה 'יעיל', ואיך אזכר בעוד דור על המהלך הזה.

כבר עשר שנים אחרי, אפשר להגיד די בוודאות שהפופולאריות שלו בקרב מצביעי ימין וחברי מרכז הליכוד הייתה עולה אפילו על זו של נתניהו אם היה מניח את הדרגות לפני מהלך כזה אבל זה באמת לא הסיפור. הסיפור הוא שאותו בוגי יעלון עצמו, זה שמפציר בקצינים לומר את דעתם כשהם רואים סכנות, הוא עצמו בשעת המבחן שלו- שתק ציבורית ולא שיתף איש בסכנה המתקרבת.

אדרבא, יגידו תומכיו. דווקא הוא שסבל מחוסר גיבוי מבקש לתת לקצינים להגיד את אשר על ליבם כדי למנוע תהליכים מסוכנים. ואודה, יש לא מעט בדברי לימוד הזכות האלה. זה בהחלט יכול להיות שדווקא מתוך ניסיונו המר הוא מבקש להגן על חופש המחשבה והדיבור של מפקדי צה"ל.

ולמרות זאת, אני מתקשה לקבל את דברי ההגנה האלו משלוש סיבות:

הראשונה, במבחן המציאות, בוגי יעלון, גם כשר ביטחון לא הגן על חופש הביטוי של קצינים שלא הולכים בזרם. כשמח"ט גבעתי עופר וינטר כתב את פקודת היום המפורסמת שלו לפני היציאה לקרב בצוק איתן וציין בה: "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד', אז בוגי יעלון, זה שלכאורה למד את הלקח ורוצה להגן על זכותו של המפקד לדבר ללא חשש וחשבון מ"מה יגידו", אמר שלא אהב את האמירה של וינטר והסיבה: "הוא המח"ט של כולם והוא צריך לקחת את זה בחשבון". ואם תגידו האמירה אכן בעייתית ויש בגבעתי גם חיילים לא יהודים, הייתי יכול להסכים לולא הייתי יודע עד כמה האמירה של האלוף גולן הייתה מאחדת ומדבקת בין החלקים השונים בחברה הישראלית. עד כמה כל חיילי ואזרחי ישראל הרגישו הזדהות והסכמה עם הביקורת שהטיח בהם ערב יום השואה.

ברגע האמת הוא שתק

הסיבה השנייה היא מהות התפקיד של קצין בצה"ל. ההבדל בין יעלון כשהוא רמטכ"ל לפני 11 שנים לאלוף גולן ב-2016 הוא התפקיד של שניהם: יעלון מופקד על ביטחונם של אזרחי ישראל וכשהוא מזהה תהליך מסוכן, רקוב, מושחת ובעיקר בעיקר מסכן את בטחון המדינה ומעניק "רוח גבית לטרור" כדבריו. יעלון רואה את כל זה ובהחלטה רציונלית לאחר מחשבה מחליט לשתוק מתוך מחשבה על 'פח הזבל של ההיסטוריה'. בשתיקה הזו מעל יעלון בתפקידו. אף אחד לא סתם לו את הפה. הוא היה רשאי להניח את הדרגות, להתראיין ולהגיד 'ידי לא תהיה במעל הזה. גם אם זה יעצור את התהליך המסוכן למדינה וגם אם לא, אני כאיש מוסרי ונקי כפיים לא אתן יד שבשתיקה למהלך הזה'. הוא לא עשה זאת.

ואת מי הוא מגבה היום? קצין בכיר שהכין נאום תוכחה לחברה הישראלית על ניתוח חברתי, סוציולוגי. לא על סכנה ביטחונית, לא על איום מודיעיני ואפילו לא על תהליכים בצבא. קצין בצבא החליט להפוך לאיש אקדמיה או עיתונאי ולזה מחליט שר הביטחון לתת גיבוי? אני משוכנע שזה ראוי ונכון שקצינים יתנו את הניתוח הביטחוני שלהם, יתריעו על סכנות לביטחון המדינה שעליו הופקדו ולא יחששו לקידומם או לתפקידם. לנתח תהליכים חברתיים במדינת ישראל זה ממש לא תפקידם.

את מי מאתרגים

שלישית, יכול להיות שלא צריך לחפור יותר מדי. אולי באמת יש ליעלון לקחים מאז תקופת הגירוש מגוש קטיף אבל זה לא הלקח שאומר לתת שקצינים צריכים להגיד את אשר על ליבם. אריאל כהנא שואל אותו כשאלת המשך באותו כנס: "האם ציפית ששומרי הסף כמו התקשורת או ארגונים שונים יגנו עליך" ויעלון משיב: "לא ממש לא. לא ציפיתי לזה. אני יודע את מי מאתרגים ואת מי לא מאתרגים".

ואולי זה כל הסיפור. יעלון פשוט מחפש עכשיו את האיתרוג הנעים והחם של התקשורת שתצא להגנתו. יכול להיות שמאז ההתנתקות, הוא באמת למד והפנים "את מי מאתרגים ואת מי לא". אולי זה כזה פשוט. את החיבוק של חברי מרכז הליכוד אפשר יהיה לקבל ממש סמוך לפריימריס באישור של איזו תוכנית בנייה, ביקור במכינה בעלי או ביקור בחתונה עם פמליית מאבטחים. יכול להיות שהוא עצמו לא זוכר את השם של ספרו וחושב שבשביל לקבל את תמיכת הליכוד אפשר ללכת בדרך הקצרה ולהאמין שהיא באמת קצרה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן