"בעצרת לא יינשאו נאומים, זאת תהיה עצרת תפילה". נניח. על מה מתפללים? במשנה במסכת תענית נאמר שכאשר מגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים, או כאשר עוברים ארבעים יום בין גשם לגשם, גוזרים תענית על הציבור, מוציאים את התיבה לרחובה של עיר, מתריעים וזועקים. כבר עברו עלינו הרבה יותר מארבעים יום בשנת הבצורת הזאת, ולא שמענו שהוציאו את התיבה לרחובה של עיר. עכשיו מוציאים. על מה? על הגזירות.
זאת חוקת התורה, דא גזירת אורייתא: "במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה מד:), "ואפילו תלמידי חכמים צריכין ליבטל מלימודן" ('קרן אורה' שם; על פי דברי ה'ערוך' המובאים בדף י.). "איזוהי מלחמת מצוה? עזרת ישראל מצר הבא עליהן" (הלכות מלכים ה, א). בימי מלחמת יום הכיפורים שלח חייל שאלה בהלכות מחנה מלחמה אל "פוסק הדור" הגרי"ש אלישיב זצ"ל. בתשובתו כתב הרב בין השאר: "ואנן הלא במלחמת מצוה קא עסקינן" ('קובץ תשובות', ח"א, סי' רמ"ג). החייל הזה הייתי אני.
אז יש הלכה, ויש פוליטיקה. אל תתפללו לקב"ה על עסקי פוליטיקה. הקב"ה חותמו אמת. "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".
גם אני נגד כפייה דתית, לא על "חילונים" ולא על "חרדים". לא איכשר דרא לכפות. רק לדבר שלום, ולקרב בעבותות אהבה (כמו שכתב החזו"א ביו"ד סי' ב'). להידבר, כמו אחים, לא כמו אויבים. בעצרת הזאת לא תהיה הידברות.