לפני יומיים התבשרנו כי ועדת הכספים אישרה העברת תוספת תקציב לגרעינים המשימתיים, כך שתקציב שנתי של 3 מיליון ₪ מוגדל פי עשרה ל- 30 מיליון ₪.
אני משוכנעת שרוב קוראי הידיעה שמחים בתום לב עם ההחלטה להעביר כספים למיזם אידיאולוגי שמטרתו להיטיב עם הפריפריה. דא עקא, שביעות הרצון הזו נובעת בעיקר מחוסר הכרות עם המציאות הפריפריאלית לדורותיה ועם מערך הכוחות שדיכא אותה. משנקודת המוצא של יוזמי ומנהיגי הגרעינים כוללת נתק תודעתי אשכנזי, אך מובן שהם אינם לוקחים אחריות על עוולות אלא ממשיכים לייצר אותן.
הנחת העבודה הראשונית של הוגי רעיון הגרעין המשימתי והאנשים המגשימים אותו, חייבת לכלול הכרות עם ההיסטוריה המזרחית והכרה בדיכוי המעמדי, התרבותי והדתי שאנו, המזרחים, מצויים בו ומאז קום המדינה (ואף לפני כן).
שלב ההכרה חשוב מאין כמוהו כי הוא גם זה שישרטט את המתווה לתיקון. פשיטא שהתיקון לא יוכל להשתמש באותה צורת חשיבה מעוותת שיצרה את הקלקול. כך שרק לאחר תהליך רכישת הידע והכרה בעוול, יוכל להגיע שלב התיקון.
בדרך זו ברור שהנחשלות של הפריפריה לא נטועה בגנטיקה קלוקלת או בתרבות נחותה אלא היא תוצר של דיכוי שהיה מנת חלקנו וממשיך להתקיים בשלל אופנים. ואם נדייק, זו לא נחשלות של הפריפריה אלא מנוחשלות.
על כן, מה שהפריפריה זקוקה לו הם תקציב והצמחת מנהיגות מקומית. כל מי שמעוניין לעסוק בנתינה, חזון, עשיה והגשמה מוזמן לפעול למען מטרות אלה תוך כבוד גדול לתרבות, לסגנון חיים, לשפה, לערכים ולדתיות של אנשי הקהילה המקורית.
אך דרכם של הגרעינים המשימתיים והתורניים הפוכה משום שכל נקודת המוצא שלהם ממשיכה להיות 'לבנה' באותו לובן שמדכא אותנו-
הם לא מכירים את ההיסטוריה של הדיכוי המזרחי ולכן לא מכירים בו, והם לא פועלים מנקודת מוצא של תיקון העוול החברתי.
מה הם כן עושים? הם רוצים לעשות למען עם ישראל ואחדות ישראל בשיטה האשכנזית הידועה המוחקת היסטוריה.
החברה' של הגרעינים התורניים מגיעים עם הרבה אידיאלים באמתחתם, אבל מאותו בית גידול שזרע גם התנשאות תרבותית (ולעיתים גם גזענות). קיימים גם מבעים ציניים יותר של גרעינים המגיעים על מנת להתנחל בלבבות כתגובה לביקורת הפנימית שנמתחה בשעתו, על כך שאמנם התנחלו גאוגרפית אך לא בלבבות.
וכך, גרעינים רבים לא מגיעים חלילה כבודדים ומשתלבים בצניעות, אלא כקהילה לבנה, כמובעלת השייכת לאותה עיר פיתוח אך מתקיימת בתוך קודים זרים ומנוכרים לאזור, ופועלת בשמה.
כל ההתנהלות הזו היתה מצביעה על נזק מסוים אלמלא הגרעינים הללו היו גוזלים את התקציבים ממי שמצבם הכלכלי קשה מפאת אותו הדיכוי. וכך, מוציאים משפחות מבתיהם שבדיור הציבורי, מפנים משפחות משכונות הפריפריה החברתית ללא פיצוי המתקרב להולם, ומעניקים את התקציבים, המבנים והדירות הללו לאנשי הגרעינים בעצמם. קוראים לזה ניכוס חומרי באמצעות קניית הון סימבולי דתי-חברתי.
גרעינים יקרים(וכעת הרבה יותר), אם עשיה לשם שמיים מובילה לישום משל כבשת הרש, שומה עליכם לפעול ממקום של בן אדם לחברתו. אל תבואו לגרש את החושך שלנו, הכירו באור המקומי ודאגו שיקבל את המגיע לו.