אין טעם להכביר מילים על כך שהוא אינו ראוי לשמש איש ציבור ומנהיג, לא של הציבור הדתי ולא בכלל. המידע המביך שנאלצנו להחשף אליו השבוע, ובעיקר תגובתו הראשונית המביכה לדברים, שהמחישה עד כמה הוא אינו מודע לחומרתם, הבהירו מעל לכל ספק את חוסר התאמתו לתפקיד שקיבל בבית היהודי.
הבעיה היא עמוקה הרבה יותר.
היא בעיה של המפלגה והנהגת המפלגה, היא בעיה של אישי הציבור המלווים את המפלגה והיא בעיה של הדמויות הרבניות שהמפלגה נוטה להאזין לקולם בהקשרים אחרים. היא בעיה של כולנו.
בחזית המפלגה עומד אדם שהתנהגותו המוסרית לוקה באופן קיצוני, והטלטלה שהיתה צריכה להתרחש לא נצפית באופק. אפשר להצביע על גורמים שונים לתופעה קשה זו, אתייחס רק לנקודה אחת, שהיא מדאיגה מאד מבחינתי.
היו השבוע לא מעט אנשים שנמנעו מלהזדעזע מהמעשים והאמירות בטענה שאצל 'ההם', החילונים, התנהגותו מקובלת. שצריך לקרוא את דבריו על רקע ההקשר שלהם 'שם'. שבהקשר של עולמו של מגל זוהי התנהגות נורמלית. לבושתינו, טענה זו נשמעה דווקא מהצדדים היותר מסתגרים ומקפידים הלכתית בחברה שלנו.
אז מה היה לנו כאן? אדם שבחר לחגוג את הפיכתו לשליח ציבור של מפלגה דתית במסיבת הוללות שההשתכרות בה היתה ברמה שהובאה השבוע כהצדקה לאבדן שליטה. שבחר לנצל את התפטרותו כדי להפוך לח"כ כדי לחשוף בפני עובדת את מחשבותיו המיניות במחשבה שיתקבלו בשמחה. שלא חיל ורעדה אחזו בו לקראת תפקידו הציבורי, אלא עול המוסר הוקל. ואתם רוצים בו כנציג שלכם?
חשוב לא להתבלבל. הטענה כלפי מגל אינה שהזכיר אברי גוף אינטימיים בדבריו, אלא שמשמעות הפניה שלו חמורה מאד גם אם היתה מנוסחת ביתר עידון. הפניה המינית של גבר נשוי לאישה נשואה, שהוא היה מודע למשמעותה ולכך שהיא אסורה עליו כמעביד, היא הבעיה כאן. פניה כזו אינה מקובלת במחוזות חילוניים מהוגנים יותר משהיא מקובלת במחוזות דתיים. העובדה שהניסוח החילוני היומיומי עשוי להיות פחות מעודן אינה צריכה להטעות.
המפלגה רצתה לפנות ל"כולם" אבל שוב ושוב מסתבר שהאופן שבו נתפסים "כולם" הוא סטריאוטיפי, שטוח, ומביך. כמו בשריון אוחנה, אז הסתבר שהמזרחי המדומיין מתעניין בעיקר בכדורגל, מסתבר עכשיו שהחילוני המדומיין הוא גס רוח, משתמש בסמים, מתהולל וחסר גבולות כלשהם בעניינים שבינו לבינה. המדינה מלאה במזרחיים בעלי זהות מורכבת ועמוקה שיש להם תרומה מהותית שטוב יהיה למפלגה ללמוד ולפתח, ומלאה בחילונים ערכיים ומוסריים, שיש לנו מה ללמוד מהם לא רק במישור המדיני. הבחירה בנציגים פלקטיים מלמדת על הציבור הדתי הרבה יותר משהיא מלמדת על קבוצות אכלוסיה אחרות.
השאיפה של המפלגה להנהגה צריכה להיות בראש ובראשונה שאיפה לאמות מידה ערכיות ראויות, ושאיפה להעמקת העין הטובה במבט על קבוצות אכלוסיה שונות. רק אחרי שנמקד בכך את מאמצינו נוכל ליצור אמירה בעלת ערך שראויה לאמון הציבור.
תרצה קלמן, חברת צוות ההיגוי של פורום הנשים של הבית היהודי, דוקטורנטית במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון