מאז כינונה של ממשלת נתניהו - לפיד - בנט, אין זה סוד שיש מחלוקת בנינו לבין אנשי הבית היהודי.
דובריה הרהוטים של המפלגה, המתיימרת לייצג את הכיפות הסרוגות, טוענים בתוקף כי חברותם בקואליציה הביאה להישגים רבים: "הצלחנו להוזיל את שכר הלימוד במוסדות החינוך של הציונות הדתית, עשינו מהפכה בשירותי הדת, השפענו על הממשלה שלא תשחרר עוד מחבלים, גררנו את ביבי ימינה ואף ערכנו הסכם עם הסינים בענייני כלכלה", מתהדרים גורמים בבית היהודי ומבקשים להציג הישגים.
מאידך, יש להודות שההתייחסות שלנו לשלל ההתרברבויות הללו הוא באופן מאוד מאוד ציני: מוסדות הציונות הדתית בקריסה ונדמה שלכולם ברור שעניין הוזלת שכר הלימוד היה בבחינת אחיזת עיניים, רוב הרבנים מדווחים כי מצב הרבנות לא היה רע יותר מאשר בימים אלה, בהם המפלגה הסרוגה מחזיקה במשרד לשירותי דת.
בפן המדיני ממשלת ישראל שעטה לכיוון שמאל כאשר פעם אחר פעם שוחררו רוצחים נאלחים ושרי הבית היהודי הסתפקו בהצבעה נגד ובזעקה בתקשורת, אך בפועל המשיכו לאכול בורקס בישיבות הממשלה - אותה ממשלה שכולה אחראית לפעולות השחרור ולהשלכות הקשות, ועם כל הכבוד לשיתוף הפעולה עם הסינים גם שר כלכלה ממפלגת יש עתיד היה יכול להביא להסכם שכזה.
זאת ועוד, נדמה שגם מבחינה פוליטית מצבה של הצינות הדתית מעולם לא היה רע יותר: אמנם המפלגה קיבלה 12 מנדטים אך בפועל אנשיה הם בשולי הקואליציה.
בצר להם, חיבקו אנשי הבית היהודי והפכו לאח את מי שפגע פעם אחר פעם בציבור הציוני דתי והצהיר כי חגג את גירוש גוש קטיף כי היה צריך ללמד את המתנחלים לקח (לצערנו את הלקח העיקרי לומדים היום תושבי הדרום - אבל לא לדאוג, את "האח" לפיד גם הם מעניינים כקליפת השום).
פתחנו חזית מול הציבור החרדי, ונדמה שחלק מהעסקנים החרדים (שגם הם לא צדיקים גדולים) רק מחכים לנקמה בציבור הדתי לאומי.
רוצחים לנו אזרחים, אויבי ישראל מבית הרימו ראש, לחנין זועבי לא היו ימים טובים יותר, במשרד המשפטים החבורה השמאלנית עושה ככל שהיא חפצה ואין פוצה פה, הבניה ביהודה ושומרון מוקפאת בפועל, והעיקר שאורי אריאל מסתובב כשר שיכון.
ואולם נדמה שכל האמור הוא ויכוח היסטורי שמשקף את נחלת העבר. ניתן היה להתווכח על הצהרות אנשי הבית היהודי, ניתן שלא להסכים איתנו ואולם החלטת ממשלת ישראל להפסיק את האש עם החמאס, ולמעשה להתקפל ולהתרפס בפני האויב שאמנם עושה קולות של משוגע אך בלב ליבו שמח על ההזדמנות שנתנה לו להציל את עצמו, להתארגן, להקים תשתית ולהמשיך לשגר טילים בסבב הבא, היא החלטה אומללה ואין מחלוקת שגם אנשי הבית היהודי מבינים עד כמה החלטה זו היא הרת אסון.
די אם נעבור על תגובות אנשי הבית היהודי הבוקר כדי לגלות כי משמעות הדברים ברורה גם להם. ברור להם שההסכם שנתניהו מביא לממשלת ישראל הוא הסכם גרוע, הסכם שמפקיר חיי תושבים, הסכם שנותן פרס לחמאס הסכם שמסכן את עם ישראל.
בנסיבות אלה, כאשר השפעתו של בנט על הקבינט, כפי שניתן לראות, היא בערך אותה השפעה שיש לברוך מרזל ולי על הקבינט, הגיעה השעה לצאת מהממשלה!
נכון, זה לא פשוט. יציאה מהממשלה לאופוזיציה תמיד תלווה באי נוחות, תחושה של החמצה, ובעיקר פגיעה בתנאים של מי שהתרגלו להיות שרים והיום יהפכו לחברי כנסת מן השורה, ואולם, צו השעה לאחר הסכם הפסקת האש הוא להקים אלטרנטיבה לנתניהו מצד ימין, לעמוד על העקרונות ( כן יש גם דבר כזה....) ולבדל את כולנו ממשלה רעה שפוגעת בביטחון אזרחיה. אם בנט לא יוביל את המהלך הזה, קשה להבין כיצד בבחירות הבאות הוא ימשיך לבקש את אמון הציבור ועוד לספר לכולנו כי משהו חדש ממשיך.