זהו, נגמר. הבחירות לכנסת מאחורינו. נותר רק להמתין ולקוות שביבי יתעלה מעל המשקעים האישיים, ויכניס את בנט לקואליציה. עכשיו עומדת לפנינו המערכה על בחירת הרבנים הראשיים לישראל. כפי המסתמן, האיחוד המבורך שהושג, סוף סוף, בפוליטיקה המגזרית, לא הולך לשחזר את עצמו במרוץ להיכל שלמה. הציבור המכונה 'חרד"ל' יתמוך ברב שפירא או ברב איגרא, והציבור 'הדתי לאומי' יתמוך ברב סתיו. ככה זה נראה.
אבל אני רוצה להציג נקודת מבט שונה במקצת.
החוט המקשר את כל הציבור הדתי לאומי, מהר ברכה ועד הר עציון, מאברכי הר המור ועד הביצה בקטמון, הוא חזונו הגדול של הרב קוק להקים בארץ אבותינו מדינה יהודית. קומה נוספת, רוחנית, תורנית, על גבי הציונות החילונית, הפרקטית. בראשית הדרך צעדנו יד ביד עם הציונות החילונית. יש שיאמרו שהיינו מאחוריהם, שנגררנו בעקבותיהם. באיזה שהוא שלב, לא ברור כל כך מתי, הציבור החרדי-לאומי החליט לקחת שתי צעדים אחורה. להתמקד יותר בלימוד התורה. לגרום לכך שהכיפה הסרוגה תהיה גם סמל לגדלות אמיתית בתורה ולדקדוק קפדני בהלכה, ולא רק סמל לקצינים איכותיים ולהתיישבות חלוצית. הוא הגיע למסקנה שקשה לגדל תלמידי חכמים רציניים, תלמידי חכמים ''שלא ניתן להטיל ספק בגדולתם" (כלשון הרב אריאל שליט''א), כשמתפרסים על כל כך הרבה אידיאלים. אפילו מלאך, לימדונו רבותינו, לא עושה שתי שליחויות. קל וחומר להסדרניק קלאסי. יותר ויותר הורים ומורים נוכחו לדעת שבלתי אפשרי לפרוס לנער את כל פיתויי העולם בלחיצת מקש, ועם זאת לשמור, איך לומר בעדינות, על דרישת התורה 'קדושים תהיו'.
כל זה טוב ויפה, אבל קל להסכים שלא ייתכן שההסתגרות החרדלי''ת תבוא על חשבון חזון המדינה היהודית. שההשתבללות בקריית יובל תגבה מחיר מחזונה הבסיסי של הציונות הדתית.
אז מה עושים?
מתפצלים. כל אחד יעשה את מה שמתאים לו. מי שמתאים לתורה יסתגר עד בלי די, יאמץ את הטוטאליות של החרדים, ימלא את כוסו ביינה של תורתנו היקרה עד שהוא יעלה על גדותיו. ומי שמתאים להפצת יהדות בבתי ספר חילוניים ובתוכניות אירוח טלוויזיוניות, יעשה זאת במלוא העוצמה. מי שחננו הבורא בלשון לימודים לקרב את עם ישראל לצור מחצבתו, יקים דוכנים, יקים גרעין תורני, יתמסר לקירוב בדיוק באותה מסירות בה בחורי הישיבה עמלים בתורה.
אני חושב, וכדאי לערוך על כך דיון מעמיק, שכיום החילונים צריכים את הרבנות הראשית יותר מאשר הדתיים. אנחנו יכולים להסתדר, פחות או יותר, עם הרבנים שלימדו אותנו תורה עד עכשיו. לכל דתי יש כמה וכמה רבנים שהוא שומע וקורא. לחילונים אין אפילו אחד. כדי שיהיה להם מי שידבר בשפה שלהם, שיבין את הראש שלהם, צריך מישהו שיש לו ניסיון בתחום. שיש לו קבלות על קירוב חילונים לאורה של תורה.
אם בנט נאם בפאבים בתל אביב על ההכרח ''להחזיר את הנשמה היהודית למדינת ישראל'', הרב סתיו הוא האיש שיכול ליצוק תוכן לנשמה הזו. אם בנט התחיל את ה'מפץ הסרוג', הרים את הראש של הציונות הדתית ויישר את גבה, הרב היחיד שכותב בקביעות בעיתון הנפוץ במדינה, הוא האיש המתאים להמשיך את המהפכה. הוא המועמד בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר להנמיך את המחיצות בין דתיים לחילונים, לקרב לתורה גדודים של תל אביביים. לקדם אותנו מספר צעדים נכבדים קדימה, אל עבר חזונו של הרב קוק. שהדתיים יפסיקו להיות בשוליים; שחילוני ממוצע יפגוש רבנים גם מחוץ לאולמות בתי הדין ושערי בית החיים; שמרן הרב עובדיה שיחיה לא יבכה עוד על 'מיליון ילדים שלא יודעים להגיד שמע ישראל'.
לזה - רק הרב סתיו, עטוף בתמיכה ציבורית רחבה, מסוגל!