"הייתי בבית הספר ביום עבודה רגיל עד כמה שניתן היה בימים ההם ואז קיבלתי התראה שתכף נקרא למילואים, לא עבר הרבה זמן והקריאה הגיעה, לא הופתעתי מהקריאה אפילו חיכיתי לה, אני משמש כסגן רב אוגדה במילואים ובמהלך הלחימה ישבתי במתחם האוגדתי.
במסגרת תפקידי פגשתי את הלוחמים בהתארגנות וגם לקראת הכניסה ממש כשהפנים צבועות והאדרנלין גבוה פגשתי שם רוח איתנה ללא סימני שאלה לכולם היה ברור שזו לא מלחמה פרטית אלא שמדובר במלחמה של עם ישראל על ארץ ישראל ועל ביטחונה של האומה בישראל ויוצאים להגן עליה. כל עוד היה ברור מה המשימה לא היו סימני שאלה. כשהציוד כבר עליהם ובתדרוך אחרון לפני שחוצים את הגדר עמדתי לפניהם, והם בפנים צבועות, ורוח ועוצמה.
דיברתי איתם שהם חלק משרשרת אדירה שהם ממשיכי יהושע בן נון ממשיכי גבורת המכבים מול היוונים ממשיכי לוחמי השחרור. אחר כך אמרנו יחד את תפילת היציאה לקרב ואז התמלאתי תחושת שייכות אדירה למציאות גדולה שהקב"ה מוביל אותנו.
פגשתי שם אחוות לוחמים ונתינה והקרבה. במהלך המילואים השתתפתי לצערי בשתי לוויות ובשלושה ניחומים והבתים אליהם הגעתי לנחם הם כביכול רחוקים מהדת ומהתורה ויש להם כל טוב ובתים נהדרים וילדיהם שחונכו לתת נפלו בקרב של סיירת מגלן. ביקרתי את המשפחות במהלך המבצע, כיוון שלא הייתי כל הזמן במילואים, וכשאתה פוגש בהם ובמשפחותיהם אתה מבין זה עם ישראל. לימים קראתי מאמר בכותרת "אפיקורסים קדושים" הם קודשים ויש בהם איכות וערכים ונתינה הם אחדות ישראל שעלתה קומה נוספת בקיץ הזה ובלחימה עלינו בקדושה של האומה הישראלית.
חזרתי לבית הספר ולהתארגנויות לשנת הלימודים הבאה, כשאעמוד לפני התלמידות אבקש לומר להן כי זכינו לראות בתעצומות נפש של אומה גדולה ונפלאה של מנהיגיה מפקדיה וחייליה של אזרחיה שבאו וחיבקו ונתנו ושאת התעצומות הללו עלינו לאגום ולהוביל ולשמר, אבקש לומר להן לתת מבט על כלל ישראל על אלה עם הכיפות השקופות המכילים מצוות כרימון. אומר להם כי אנחנו זוכים לראות איך מאמר הדור של הרב קוק זצ"ל מקבל מבט נוסף ואולי גם פרק נוסף אחרי 'שובו אחים' ו-'צוק איתן'".
הכותב הוא ראש אולפנת צביה בת ים