האיש שהחריב חבל ארץ שלם

ביום חמישי, י"ג אב תשס"ה, פרצו חיילי צה"ל לביתי שבכפר דרום. שמונה חיילים משכו אותי בכוח החוצה ולאחר מכן הוציאו גם את אשתי, בנותי הקטנות ועוד בני משפחה שהיו שם אתנו. הרגע הזה לא יימחק לעולם מזיכרוני, הוא שם כל הזמן וכנראה ילווה אותי עוד שנים רבות. לא רק אצלי אלא אצל כל אלו שחוו את הפשע הזה על בשרם. אתמול, עם ההודעה על פטירת אריאל שרון, מי שבלעדיו זה לא היה קורה, המחשבות מתערבבות.

כחובב היסטוריה וכמי שגדל כאן, אני מכיר היטב את הביוגרפיה של אריאל שרון. ידוע לי שהרבה לפני ההתנתקות הוא עשה דברים טובים וחשובים למען עם ישראל. אני יודע שהוא היה קצין אמיץ ויצירתי שהוביל את צה"ל להצלחות רבות. כמתנחל, אני ער לכך שהוא אחראי במידה לא מבוטלת להקמת יישובים רבים ביו"ש וכפוליטיקאי פעל לחיזוק ערכיו של המחנה הלאומי במשך שנים רבות. אי אפשר להתעלם מזה ועוד יגיע הזמן לדבר על כל זה.

אבל אנחנו נמצאים במלחמה על תודעה וכמו שהשמאל יודע לזכור סלקטיבית, גם אנחנו צריכים לדעת. הערב הוציאה המועצה לשלום ובטחון הודעה על פטירת שרון בלשון זו: "מנהיגותו של אריאל שרון היא סמל לאומץ לב נחישות והתמודדות עם מציאות, כזו שברגע האמת רואה את טובת העם ועתידו. שרון, אשר היה מראשי מחוללי ההתנחלויות, כי ראה בהן מכשיר ביטחוני ולא מטרה בפני עצמה, השכיל גם להורות על פינויי התנחלויות". הם יודעים לרתום את המצב כדי לקדם את מטרותיהם, כדאי שגם אנחנו ננהג כך. לא בגלל שאיננו זוכרים את שאר הדברים שעשה, אלא כי יש נקודה שאנחנו רוצים להדגיש.

השמאל יודע, גם אחרי קרוב ל- 20 שנה, להזכיר את אשמת הימין ברצח רבין. הם עושים את זה כדי לייצר תודעה היסטורית וכדי להחליש פוליטית את מתנגדיהם. אז גם אנחנו נמשיך לומר - ההתנתקות הייתה פשע נגד הציונות, נגד אזרחי המדינה ונגד ביטחון ישראל. אנחנו לא שוכחים ולא סולחים, לא ברמה האישית ולא ברמה הציבורית.

אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר שזהו האיש שהחריב חבל ארץ שלם ושלח את צבא העם לגרש אלפי יהודים שנגררו מבתיהם באלימות ונזרקו אל הרחוב, בכך גרם נזק ישיר לאותם אנשים וגם יצר קרע בעם. זהו האיש שהפך את עורו בין לילה ומינה את טליה ששון כדי להרוס את ההתיישבות ביו"ש. הפקרת הדרום (וגם המרכז, כך התברר בהמשך) למתקפות הטילים שהתפוצצו בתל אביב, באר שבע ואשדוד היא תוצאה ישירה של מעשיו ואסור לנו להשכיח או לטשטש את זה רק כי אנחנו נחמדים וסלחניים.

זו לא שמחה לאיד או נקמנות אישית, אלא רצון לקבע תודעה שמסירת הארץ לאויב ועקירת אלפי יהודים מבתיהם היא פשע בלתי נסלח. גם אם זה לא נשמע פופולרי וגם אם אנחנו תמיד רוצים לקיים "אחרי מות קדושים אמור", אנחנו צריכים להתאפק הפעם ולא לשחק לידיים של מתנגדנו. גם היום אנחנו בעיצומו של מאבק על הארץ ועלינו להגדיר היטב את הטוב ואת הרע.

את חשבונותיו של הקב"ה נשאיר לו לעשות, אנחנו נתמקד בחשבונות שלנו.