"אין גיור לא מוצלח, יש גיור לא מודרך!"
יותר מריבוא בעלי תעודת זהות ישראלית ודם יהודי חינכתי והדרכתי לקראת החותמת הנכספת של בית הדין לגיור. רובם הגדול של המגיעים עד לשלב סופי זה של מעמד בית הדין גם ישכנעו את הדיינים בכנותם וייטבלו לבסוף במקווה כשר.
מי מהם אשר הצליח להטיל עוגנים בקהילה היהודית שבאזור מגוריו, הרי שהסיכוי שיישאר מחובר לעם, לתורה ואפילו לארץ, עולים עשרות מונים.
אין חידוש בחשיבותה של משימה (או בעצם, מצווה) לאומית זו של דורנו שמקורה עוד בתורה: "ואהבת את הגר". עצובה היא אם כן התובנה אליה נשאבתי בעל כורחי, בעת האחרונה.
מזה שנים שאנו מכתתים רגליים ומחפשים תמיכה לגר בקרב ארגונים וגופים שונים בציבור הדתי לאומי. חלק מהגרים מתחברים לקהילות השונות באזור מגוריהם, אך ורק בזכות יחידים ומשפחות של צדיקים וגומלי חסדים שלעיתים כורעים תחת העומס.
לרבים מאיתנו יש בעיה אובייקטיבית. קבענו מושבנו במובלעות דתיות, רחוקים מעם ישראל. אך גם מי שכבר כן גר בעיר (ולפעמים אף הגיע לשם מתוך אידיאל ההתערות) הרי שלא אחת נרתע מפנייתנו לעזרה ומבקש להתייעץ ולברר תחילה לגבי טיב ואיכות הגיור המדובר.
והנה, משום מקום, הופיע בחלוננו אדם מארגון חרדי וביקש להכיר מקרוב את הנעשה בכדי לבדוק אם יוכל לסייע (בכך כבר שבר שיא, שהרי עדיין לא ביקרו אצלנו אחרים "משלנו" למטרה זו). סיפרנו לו על המצוקה שבמציאת משפחות מלוות ותומכות בערי ישראל הבינוניות והגדולות, בהן בעצם גרים רוב תלמידינו (כזכור, באלפים עסקינן).
"בארגון החרדי שלנו יש אלפי משפחות של מתנדבים. אמרת שאתם מתקשים למצוא בבאר שבע, אשדוד, אשקלון, חולון, בת ים - אין שום בעיה, עלי! רחובות? איך לא הצלחתם, עכשיו אני מוצא לך מאה משפחות."
"רגע" עצרתי את שטף דיבורו, "אבל הרי אינכם מכירים בגיור הזה?"
"מה זאת אומרת?" ענה בפליאה, "הרבנות הראשית הרי מכירה בזה, הם כאן להישאר, מצווה עלינו לקרבם. אותה אישה חרדית, מלאת יראת שמיים ותחושת שליחות תתקשר בכל שבוע לתלמידה שלך, תוך מחשבה לטווח ארוך שעם הזמן נגיע גם לגיור חרדי אמיתי."
נעלבתי מאוד! אך הרי הוא היחיד שהתעניין, עשה מאמץ ונסע עד אלי כדי לראות מקרוב ובאמת לעזור למגששים והתועים.
אין לי זמן להיעלב אלא רק להיעצב, הרי בפיקוח נפש רוחני עסקינן. צר מאוד הוא חלון ההזדמנויות שבו נותנים לנו להיכנס אותם אנשים הבאים מרקע כה דל מבחינה יהודית.
מוטב יהיו חרדים ואל יהיו מנותקים!
הכותב הוא מורה לגיור ומקים ארגון 'שערים בשביל הגרים'