השבוע פורסם על מיזם חדש בלימוד התנ"ך בשם 929 בהובלת סגן שר החינוך אבו וורצמן. כמי שעוסק בהוראת תנ"ך לקהלים דתיים וחילוניים, שמחתי מאד על המיזם הנפלא שבו כולנו, דתיים וחילוניים מתחברים ללמוד פרק יומי בתנ"ך. מבחינתי זה היה סוג של חלום מתוק שהתגשם, עם ישראל חוזר, יחד, לשורשיו העמוקים ביותר, הקדומים ביותר.
שמחתי הגדולה הפכה לכאב לב כשראיתי שאין המדובר בלימוד תנ"ך מתוך מחויבות ונאמנות. אלא בפריצת התכנים לכל מאן דבעי להגג עליהם כרצונו. בהם גם לפוערי פה על ד' ועל נביאיו. גם שמה של מחברת "מלכים ג'" הוזכרה כשותפה בפרויקט. הכנסת "כותבים" ו"מורים" הכופרים לא רק בקדושת התנ"ך אלא גם בעצם נכונותו ואמיתתו הוא מעשה חמור לא פחות מהכנסת תצוגת אופנה לבית הכנסת.
טעות אחת חורזת והיא המחשבה שהדרך לליבות הצבור הרחב עוברת דרך חילון התכנים ופריצת השערים לכל המעוניין בכל אופן שמעוניין. מניסיוני הדל בהוראת תנ"ך אין הדברים כך. גם צבור הנקרא "חילוני" צמא ללימוד תנ"ך באופן רציני מעמיק, מחייב. רוב האנשים אינם מתעניינים בהגיגים תלושים מכוונת הכותב, וקל וחומר שלא במניפולציות על הכתוב מבית מדרשה של בקורת המקרא.הפליא לנסח את הדברים האדמו"ר הקודם מלובביץ' ר' יוסף יצחק שניאורסון:
"יש שמטעים את עצמם לאמור: בכדי לקרב את הנוער לתורה ולמצוה עלינו להרבות עליו בתהילות ותשבחות ולהזהר מדברי מוסר אזהרות ותביעות. אבל האמת כי נהפוך הוא. השומע מרגיש כי מדברים אליו בשפתי חלקות ודברי חנופה, ולא בדרך השקר זו יקרבו אותם לתורתנו תורת אמת."
תנ"ך אינו אוסף טקסטים המונח בקרן זווית לכל מאן דבעי להגג עליהם כרצונו. את התנ"ך נלמד, יחד "דתיים" ו"חילוניים", מתוך מחויבות ונאמנות לקדושתו ולמורשת הדורות. כי מורשה הוא לכולנו ולא רק למגזר מסויים. "מורשה קהילת יעקב" ולא "מורשה קהילת הדתיים".
יש להתפלא על סגן שר החינוך, שנשלח לכנסת כנציג של צבור תורני, שנותן ידו ללמוד תנ"ך באופן כזה.
בכאב לב גדול נכתבים הדברים. ועיקר האשמה עלינו, לומדי התנ"ך ומוריו. האם לא פגרנו בחובתנו להרחבת למוד התנ"ך כראוי, בכל שדרות הציבור? האם אנחנו מודעים לכך שלא נאמר "מורשה קהילת בני הישיבות" אלא " מורשה קהילת יעקב". יש ללמוד וללמד תנ"ך בקדושה. יחד , "דתיים" עם "חילוניים".