מגיל ילדות הייתי דתי וציוני, עוד הרבה קודם שידעתי מה זה בכלל אומר. הגדרות של ילדים הן כל כך פשוטות מחד אך עם נופך פילוסופי מאידך. אני דתי וציוני, ידעתי, כי אני מאמין בריבונו של עולם, אני שומר שבת ואני רוצה לעשות צבא, כמו אחיי הגדולים. בלי גלות ובלי גאולה, בלי שואה ובלי תחיה, בלי כפירה ובלי ציפיית ישועה. ככה סתם, דתי וציוני בתמימות של ילדים.
כשכולם התבגרו והחלו לאתגר את אמונתם גם אני חקרתי. התאהבתי.
גיליתי משנה סדורה של דרך ארץ ותורה מאברהם צור חוצבתי, דרך פחדו של יצחק וצניעותה של רחל. האמת של יהשוע בן נון שבתה אותי ואיתנותו של דוד המלך העיפה אותי לשמים. ובין כל הענקים ודרכם נישא חזון עמנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. חזון שלא מוותר על העולם הזה וגם לא מתפשר על הקדושה שלו. חזון ששואב את כוחו מאמונה מוחלטת בעתיד לבוא ופועל בכל כוחו להתקרב אליו. חזון שוודאי לו שיהיה טוב אמיתי.
ואז פגשתי גלות ושואה וכפירה והרבה כאב ובלבול.
אבל תמיד היו לנו אנשים, "המה הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם", האנשים שריבונו של עולם מציב בכל דור הדואגים שהתוכנית האלוקית תמשיך להתקדם. נוטעים אמונה וגודרים גדר מפני השועלים המחבלים. הבלבול לא מטמטם אותם והחושך לא פוגע במבטם על מה שצריך להתכונן כאן. בתוך מרחק פיזי ורוחני נכתבו הלכות מלכים ומלחמותיהם, תשובות החכם היהודי למלך כוזר וספרי תפארת ונצח ישראל, לספר לנו מה אנו ומה חיינו.
ובעת הזמיר עם הישמע קול התור בארצנו קמנו מקברותינו ועלינו, מי ברצון ומי בכפיה, ונשקנו לאדמה שתחת כפות רגלינו. קל לא נהיה לנו, אבל זה בכלל לא משנה. אנחנו בארץ ישראל, ארץ הנבואה. כאן אבן השתיה ומכאן העולם שב לתיקונו.
ומכל מקום, אלפיים שנות גלות הותירו בנו את חותמם, השאירו צלקות מתרבויות לא לנו. כאן בארץ ישראל החליפו האקטיביות והחירות את הפסיביות הגלותית והתעוררנו למאבקי רוח שננטשו בימי קדם. מאבקים שנועדו ועדיין להוביל אותנו אל נצח אמיתנו.
עכשיו הנוטעים והגודרים הם אנחנו. התנ"ך שבידינו איננו פולקלור, מין סיפור שהיה ונגמר, הוא חי ומעשינו כותבים בו. כמה אחריות יש על כתפינו, לחבר עוד חוליה לשרשרת.
לזכור ולהזכיר אנו צריכים, שהתרבות שלנו היא תורת ישראל. לא מיושנת היא ולא חשוכה, לא למתינות ולא לריענון היא זקוקה. רק העמקה. רק הקשבה.
רק שלא נתרגל, אני מתפלל, רק שלא נתרגל.
"על מי יש לנו להישען - על אבינו שבשמים". ולא בדיעבד ולא מחוסר-אונים. אשרינו, מה נעים גורלנו.
אנו רוצים גאולה ורוצים תחיה ומצפים לישועה. הגיעה העת לומר בקול ברור שהציונות דבר אין לה בלי הדת, וזו התורה לא תהא מוחלפת. לכן בבחירות הקרובות אין לי ספק, אני הרי מאוהב. "חבר אני לכל אשר יראוך".